כל מה שרצית לדעת על אבא שאול בן בטנית:
אבא שאול בן בטנית היה תנא שחי בירושלים בסוף תקופת בית שני, כשני דורות לפני חורבנו.
היה משיב לשאלות בהלכה.
כחבירו רבי אלעזר ברבי צדוק, מצא את פרנסתו כחנווני.
בעיסוקו זה נודע כמקפיד ביותר על הימנעות מגזל ועל שמירת ממון הזולת, ולשם כך בין היתר נדב לציבור כמות גדולה של שמן, וזאת כדי להשיב את ספק-גזילת הציבור.
בתלמוד בבלי מביא אבא יוסף בן חנין בשמו אמרת ביקורת כלפי משפחות הכהנים הגדולים המזוהים עם כת הצדוקים או המקורבים להם, ששלטו באותם ימים בשלהי תקופת בית שני בירושלים:
אוי לי מבית בייתוס, אוי לי מאלתן;אוי לי מבית חנין, אוי לי מלחישתן;אוי לי מבית קתרוס, אוי לי מקולמוסן;אוי לי מבית ישמעאל בן פיאבי, אוי לי מאגרופן;שהם כהנים גדולים, ובניהן גזברין, וחתניהם אמרכלין, ועבדיהן חובטין את העם במקלות.
– תלמוד בבלי, מסכת פסחים נז, א
לפני מותו ציווה לבניו: "קברו אותי תחת מרגלותיו של אבא, והתירו תכלת מטליתי".
חלק מהראשונים ראו בדבריו של אבא שאול את מקור המנהג שלנו שלא לקבור את המת בטלית.
בנו נקרא אף הוא בשם בטנית, כשם אביו.