כל מה שרצית לדעת על אבן חופה:
אבן חופה (בגרמנית-יידית: חופה שטיין, Chuppastein; גם: Hochzeitsstein, Traustein) היא כינוי ללוח אבן שהיה נקבע בקיר הפונה לירושלים של בתי כנסת רבים בגרמניה, בהתאם למנהג היהודי לשבור על האבן את כוס היין תחת החופה במהלך טקס נישואים, לזכר חורבן בית המקדש.
כיום המנהג החלופי הרווח הוא שהחתן דורס את הכוס על הקרקע.
לאחר שבירת הכוס היו מכריזים משתתפי הטקס: "מזל טוב" ("מזל = מילולית: כוכב).
באבני חופה היו חרוטים סימן של כוכב, בדרך כלל במרכז האותיות מ"ט (ראשי תיבות: מזל טוב).
כתובית נפוצה נוספת היו ראשי התיבות של הפסוק מירמיהו: "קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה".
אבנים אלה היו מצויות בכארבע מאות בתי כנסת, כולם בגרמניה.
האבן העתיקה ביותר שהשתמרה, משנת 1660, נמצאת בעיר הוכנברג.
לאחר ליל הבדולח (1938) נותרו רק כ-20 אבנים.
על קיר בחצר בית הכנסת הגדול בירושלים קיים שחזור של אחת מאבני החופה ששרדו.
בתרבויות אחרות, בעיקר במשפחות אצולה בצפון אירופה עד לתקופה הוויקטוריאנית, שימשו משקופי אבן לחריטת שלטי אצולה או ראשי התיבות של הזוג הטרי, כמעין תיעוד לנישואים.