כל מה שרצית לדעת על אווירני:
אווירני (בלועזית: אארובי, ארובי או אירובי; Aerobic) מתייחס לאורגניזם החי בנוכחות חמצן.
יצורים אווירניים נמצאים בכל ממלכות החיים; היצורים בממלכות הפרוטיסטה, הצמחים ובעלי החיים הם כולם אווירניים.
זיהוי באמצעות מבחנות מצע נוזלי של חיידקים אווירנים ואל-אווירנים: 1 – חיידקים אווירניים אובליגטוריים, 2 – אל-אווירניים אובליגטוריים, 3 – פקולטטיביים, 4 – מיקרואירופיליים, 5 – סובלי אוויר
יצורים המוכרחים לחיות בנוכחות חמצן חופשי נקראים אווירניים אובליגטוריים.
יצורים המסוגלים לחיות בהיעדר חמצן חופשי נקראים אל-אווירניים (Anaerobes).
רובם המכריע הוא חיידקים אמיתיים או חיידקים קדומים.
אלה המסוגלים לחיות בנוכחות חמצן ולנצלו לצרכיהם המטבוליים, אך גם בהיעדרו (אזי הם משתמשים במסלולים מטבוליים חילופיים), נקראים בדרך כלל אל-אווירניים פקולטטיביים, אך המונח אווירנים פקולטטיביים נפוץ גם כן (ומתאר את אותה קבוצת יצורים בדיוק).
מספר יצורים אווירניים דורשים חמצן, אך בריכוזים נמוכים בהרבה מהרגיל; ריכוזים גבוהים של חמצן (כמו הריכוז הנמצא באוויר – כ-20%, למשל), עלולים להרגם.
יצורים אלו נקראים מיקרואירופילים (Microaerophiles).
החיידק Helicobacter pylori הוא מיקרואירופילי.
היות שהיצורים המפותחים ביותר הם כולם אווירניים, ניתן להסיק מכך שתהליך הנשימה האווירנית, בו משתמשים יצורים אלו, יעיל בהרבה מתהליכים אחרים (כגון תסיסה), בהם משתמשים היצורים האל-אווירניים.
האנרגיה המופקת באמצעות ניצול חמצן גבוהה פי כ-15 מזו המופקת בניצול של חומרים אחרים.
ראו גם: אפקט פסטר.
בראשית החיים על-פני כדור הארץ היו כל היצורים אל-אווירניים; ההתפתחות האבולוציונית של יצורים אווירניים הייתה מהאירועים המכריעים בעיצוב המגוון הביולוגי הקיים כיום.
המעבר לנשימה אווירנית אפשר היווצרותם של תאים גדולים יותר, ולאחר מכן של יצורים רב-תאיים, וכל זאת בזכות האנרגיה הרבה המתקבלת בנשימה אווירנית.
להסבר מפורט בנוגע למקור ההבדל בדרך בה מתייחסים יצורים שונים לחמצן, ראו ערך אל-אווירני.