כל מה שרצית לדעת על אופרה גרמנית:
פורטל גרמניה הוא שער לכל הנושאים הקשורים למדינת גרמניה.
בפורטל ניתן למצוא קישורים שימושיים לשלל הערכים העוסקים באומה הגרמנית על כל רבדיה: היסטוריה, גאוגרפיה, תרבות, כלכלה, חברה, ספורט ועוד.
אופרה גרמנית הוא מונח שמתאר את האופרה שנוצרה במרחב דובר הגרמנית, בעיקר גרמניה (או המדינות שקדמו לה) ואוסטריה.
המונח מתייחס על פי רוב לאופרות כתובות גרמנית, אך יש הכוללים בו גם מלחינים גרמנים שכתבו בלשונות אחרות.
האופרה הגרמנית הופיעה זמן קצר לאחר הולדת האופרה באיטליה.
האופרה האיטלקית הראשונה הייתה "דפנה" של יאקופו פרי משנת 1598.
בשנת 1627 הלחין היינריך שיץ את המוזיקה לתרגום הגרמני של אותה לברית.
במהלך רוב המאה ה-17 והמאה ה-18 השתדלו כותבי האופרות הגרמניות, בלי הצלחה יתרה, להשתחרר מההשפעה האיטלקית, והמלחינים הגרמנים הטובים ביותר, כמו גיאורג פרידריך הנדל וכריסטוף ויליבלד גלוק, העדיפו ליצור אופרות במסורת ה"אופרה סריה" האיטלקית.
מספר מלחינים בתקופת הבארוק, בהם ריינהרדט קייזר, ניסו ליצור זרם אופראי גרמני נבדל שיתחרה בעליונות האיטלקית, אבל רק עם הופעתו של וולפגנג אמדאוס מוצרט הסתמנה מסורת בת-קיימא של אופרה רצינית בשפה הגרמנית.
מוצרט נטל את הסוגה הפשוטה והעממית של הזינגשפיל והפך אותה למשהו מתוחכם ו"גבוה" יותר.
לודוויג ואן בטהובן הלך בעקבותיו ב"פידליו" האידאליסטי שלו, וקרל מריה פון ובר ייסד, ביצירה "הקלע החופשי", צורת אופרה גרמנית ייחודית בהשפעת הרומנטיקה.
את חידושיו של ובר נטל ריכרד וגנר לכיוונים חדשים ומהפכניים.
וגנר, אחת הדמויות המשפיעות ביותר והשנויות במחלוקת בתולדות המוזיקה, חתר להשיג את אידאל האופרה שלו כ"דרמה מוזיקלית", ביטל כל הבחנה בין אריה לרצ'יטטיב, עשה שימוש ברשת סבוכה של לייטמוטיבים וחיזק לאין שיעור את כוחה ועושרה של התזמורת.
וגנר גם פנה אל המיתולוגיה הגרמאנית במחזור האופרות הכביר "טבעת הניבלונגים", פרי יצירתו.
המהפכה האדירה שחולל וגנר באופרה נמשכה גם אחרי מותו, ולא רק באופרה הגרמנית.
המצליח ביותר בין ממשיכיו בגרמניה היה ריכרד שטראוס.
האופרה פרחה בארצות דוברות גרמנית בראשית המאה ה-20 בזכות אישים כמו פאול הינדמית, פרוצ'ו בוזוני וקורט וייל, עד שעליית הנאציזם לשלטון בגרמניה כפתה על מלחינים רבים דומייה או גלות.
בעשורים הראשונים של המאה ה-20 היו מלחינים דוברי גרמנית, כמו ארנולד שנברג ואלבן ברג, חלוצים בפיתוח ויישום טכניקות חדשניות – אטונאליות וסריאליזם.
אחרי מלחמת העולם השנייה, שאבו מחברי אופרה צעירים השראה מן הדגם שהציבו שנברג וברג.
עם מלחיני האופרה בימינו אלה נמנים האנס ורנר הנצה וקרלהיינץ שטוקהאוזן.
מבט אחד בשמות "מוצרט", "בטהובן", "ובר", "שנברג" ו"ברג" מספיק כדי להדגים את חשיבותה והשפעתה הרבה של האופרה הגרמנית על התרבות האירופית כולה.
עדות לכך הוא גם מספרם הגדול של בתי אופרה, בייחוד בגרמניה, שם כמעט בכל עיר גדולה יש תיאטרון משלה להפקת יצירות כאלה, לצד אירועים אופראיים בעלי שם עולמי, כמו פסטיבל זלצבורג.
גלוק מנגן בקלאוויקורד.