כל מה שרצית לדעת על אורפאוס:
אוֹרפֶאוּס (ביוונית עתיקה: Ὀρφεύς) הוא דמות מהמיתולוגיה היוונית, אל למחצה, בנם של אויגרוס מלך תרקיה (לפי גרסה אחרת, של אפולו) ושל המוזה קאליופה, ראש למשוררים ולמוזיקאים.
אורפאוס מקסים את החיות בנגינתו, פסיפס מעתיקות ציפורי
אורפאוס קיבל במתנה מאפולו כלי נגינה – "לירה".
בנגינתו היפה על הלירה הוא הצליח להפנט את כל שומעיו.
האגדה מספרת שגם עצים ואבנים הקשיבו לזמרתו, ושלשמעה סטו נהרות ממסלולם וחיות היער נאלמו דום.
הארגונאוטים (חבורת הגיבורים שהשתתפו במסע החיפוש של יאסון אחר גיזת הזהב בספינה ארגו) צירפו אותו אליהם במסעם כדי שישקיט בשירתו את גלי הים ויחזק את רוחם של הספנים.
בשובו נשא אורפאוס לאישה את הנימפה אורידיקה, אותה אהב אהבה עזה.
כשאורידיקה נסה מפני סאטיר זר שרדף אחריה בשדה, היא דרכה מבלי משים על נחש ארסי שהכישהּ, ומתה.
אורפאוס, בעודו ממתין לה ביום חתונתו, קיבל את ההודעה המרה על מותה מפי שליח.
הוא סירב להתנחם וחדל לשיר.
בהחליטו לחפשה הוא החל לנגן והאדמה שהייתה שבויה בקסם נגינתו פתחה פתח שדרכו הגיע לשאול, ושם פגש את כארון, הספן המעביר את המתים מעולם החיים לעולם המתים.
הוא ריכך את לבו בשירתו הענוגה, וכארון הניח לו לעבור את סטיקס.
הוא הרדים בנגינתו את קרברוס, הכלב התלת-ראשי השומר על הכניסה לשאול.
רוחות הרפאים בשאול הוקסמו אף הן משירתו, ושליטי השאול, האדס ופרספונה, העניקו לו חסד חד-פעמי – הוא יוכל להחזיר את רעייתו אל ארץ החיים בתנאי שיילך לפניה ולא יסב את ראשו אליה, עד צאתם כליל מהשאול.
כאשר אורפאוס עלה ויצא מן המחילה החוצה, פנה לאחור כדי לראות את אורידיקה, שהייתה עדיין בפנים.
הוא ראה את דמותה מתקרבה ופשט את זרועותיו כדי לחבק אותה.
בו ברגע נעלמה וכל ששמע היה לחישה 'היה שלום!'.
סופו של אורפאוס היה שנשים העובדות את דיוניסוס קרעו אותו לגזרים.
על פי המסופר היה אורפאוס מייסד האורפיזם – כת דתית מסתורית שחבריה כונו "האורפים".