כל מה שרצית לדעת על אורתוגרפיה:
אורתוגרפיה (מיוונית, אורתו – "נכון" (ορθο), גרפוֹס – "שכותב" (γραφος)) היא מערכת הסימנים והכללים המשמשים לייצוג גרפי של שפה.
האורתוגרפיה כוללת הן את הסימנים הגרפיים המשמשים לכתיבה (אותיות, לוגוגרמות, סימנים דיאקריטיים, סימני פיסוק, וכו'), והן את החוקים המתארים כיצד יש להשתמש בהם, כולל חוקי כתיב ופיסוק.
בחלק מהשפות מתייחסת המילה אורתוגרפיה לחוקי הכתיב בלבד.
יש להבדיל בין אורתוגרפיה לטיפוגרפיה (אמנות סידור הדף המודפס והספר).
אורתוגרפיה של שפה כוללת גם את הכתב – האורתוגרפיה העברית היא אלפביתית, פונמית ומורפמית.
דוגמאות לחוקים אורתוגרפיים הם חוקי הכתיב החסר והמלא.
באנגלית יש 26 אותיות המייצגות עיצורים ותנועות, אך אין סימני הטעמה.
לעומת זאת כל אות אנגלית יכולה לייצג צליל שונה וכל צליל (פונמה) יכול להיכתב במגוון אותיות.
בנוסף, קיימים צירופי אותיות הנקראים דיגרפים כגון th, המייצגים צליל אחד.
שפות שונות המשתמשות באלפבית אנגלי לא בהכרח חולקות אותם חוקים אורתוגרפים.
האורתוגרפיה היפנית נחשבת לאחת המסובכות בעולם.
היא משלבת אלפי סימנים לוגוגרפיים (במקור סיניים) הנקראים "קאנג'י" ומייצגים מורפמות, עם מאה אותיות נוספות הנקראות "קאנה" (שכוללות את מערכי האותיות היראגאנה, קאטאקאנה, ומאניוגאנה ומייצגות הברות) וכן עם אותיות לטיניות הנקראות רומאג'י.
כל המילים בשפה היפנית יכולות להיכתב בכל אחת מהשיטות היראגאנה, קאטאקאנה ורומאג'י ורובן גם בסימני קאנג'י.
הבחירה באיזה כתב להשתמש מתבצעת לרוב על פי סטנדרטים נהוגים, קלות הקריאה ובחירה סגנונית.
קיים ויכוח אם האורתוגרפיה הסינית היא לוגוגרפית או אידאוגרפית.