כל מה שרצית לדעת על אילמות סלקטיבית:
אילמות סלקטיבית (Selective Mutism) היא תופעה פסיכיאטרית המתאפיינת בכישלון מתמשך לדבר באופן תקין במצבים חברתיים מסוימים, למרות הצלחה בשימוש בדיבור תקין (או הרבה יותר קרוב לתקין) במצבים חברתיים אחרים.
אדם עם אילמות סלקטיבית עשוי, שלא להצליח לדבר במוסד לימודיו אך כן להצליח לדבר, לפחות בלחישות, עם בני משפחתו הקרובים.
במקרה בו לאדם עם אילמות סלקטיבית יש הפרעה נוספת לשימוש בשפה (כמו גמגום, מבטא זר או אוטיזם), עדיין קיים הבדל דרמטי בהצלחתו להשתמש בשפה על פי ההרכב החברתי בו הוא נמצא.
תופעה זו נפוצה בעיקר אצל ילדים.
אילמות סלקטיבית נובעת לרוב, ככול הנראה, מחרדה חברתית.
מעל ל-90% מהמקרים בהם אובחנו ילדים הסובלים מאילמות זו כללו גם סממנים של חרדה חברתית, ולכן מקובל להתייחס לאילמות הסלקטיבית כהפרעת חרדה.
תופעה זו אובחנה בשנת 1877 על ידי פסיכיאטר גרמני, אך תוארה לראשונה בספרות המקצועית בשנת 1943, ולא נחקרה באופן שיטתי עד לשנת 1990.
תופעה זו נקראה בעבר אילמות אלקטיבית (elective mutism) – אילמות מתוך בחירה, בגלל שנחשבה לאילמות רצונית; כיום ידוע שילדים הסובלים מאילמות זו אינם נמנעים מהדיבור בשל חוסר רצון אלא בגלל חוסר יכולת נפשית ולכן השם שונה ל"אילמות סלקטיבית" – אילמות בררנית.