כל מה שרצית לדעת על אימפריית ויג'איאנגר:
אימפריית ויג'איאנגר (קאנדה: ವಿಜಯನಗರ ಸಾಮ್ರಾಜ್ಯ, טלוגו: విజయనగర సామ్రాజ్యం מכונה גם אימפריית ויג'איאנגרה) המכונה "ממלכת ביסנגר" בפי הפורטוגזים, הייתה אימפריה בדרום הודו, באזור רמת דקאן.
היא נוסדה ב-1336 על ידי האריהרה הראשון ואחיו בוקה ראייה הראשון משושלת סנגמה.
האימפריה עלתה לגדולה כתוצאה מהמאמץ המרוכז של מדינות בדרום הודו לבלום את פלישות האסלאם לתחומן בשלהי המאה ה-13.
שלטונה נמשך עד 1646, אם כי כוחה הצטמצם בצורה משמעותית ב-1565 לאחר תבוסה צבאית גדולה אותה ספגה מצבאותיהם של סולטנויות הדקאן.
האימפריה קרויה על שם בירתה, העיר ויג'איאנגר, ששרידיה סמוכים לעיר האמפי, והם כיום אתר מורשת עולמית במדינת קרנאטקה שבהודו.
המידע שיש בידינו כיום על תולדות האימפריה ותרבותה הגיע מיומני המסע של הנוסעים האירופאים: דומינגוש פאאש (Domingos Paes) ופרנאו נונש (Fernão Nunes) הפורטוגזים, וניקולו דה קונטי (Niccolò Da Conti; 1469-1365) האיטלקי, מהספרות בשפות המקומיות, ומהחפירות הארכאולוגיות בוויג'איאנגר שחשפו את עושרה ועוצמתה של האימפריה.
מורשת האימפריה כוללת רבים מהמונומנטים הפרושים ברחבי דרום הודו.
הידועים שבהם הם המבנים בהאמפי.
סגנון אדריכלות ויג'איאנגר הביא לידי ביטוי את כל המסורות הקודמות של בניית מקדשים בדרום הודו, וקיבל השראה מתערובת התרבויות המקומיות והדתות השונות.
במבני המלוכה החילוניים לעומת זאת ניכרת ההשפעה של האדריכלות של סולטנות צפון הדקאן.
מנהל יעיל וסחר נרחב עם מדינות מעבר לים היוו את התשתית שאפשרה יישום טכנולוגיות חדשות כדוגמת מערכות ניהול מים להשקיה.
שליטי האימפריה אפשרו לאמנויות היפות ולספרות בשפות קאנדה, טלוגו, טמילית וסנסקריט להגיע לשיאים חדשים, ולמוזיקה הקרנאטיקית להתפתח לצורתה הנוכחית.
אימפריית ויג'איאנגר נחשבת לתקופה בהיסטוריה של דרום הודו שבה הצליח השלטון לאחד בין ממלכות, עמים, ושפות רבים שתחת שלטונו באמצעות קידום הינדואיזם כגורם מלכד.