כל מה שרצית לדעת על אלברט הראשון, מלך הבלגים:
אלברט הראשון, (בריסל, 8 באפריל 1875 – מארש-לה-דאם, 17 בפברואר 1934), מלכה השלישי של בלגיה.
המלך אלברט הראשון
אלברט הראשון, נסיך בלגיה, דוכס סאקסה, נסיך סקסה-קובורג-גותה, יורש העצר של המלכות הבלגית.
מלך הבלגים השלישי החל מ-23 בדצמבר 1909, לאחר מותו של לאופולד השני.
בנם של הנסיך פיליפ, רוזן פלנדריה (אחיו של לאופולד השני) ושל הנסיכה מארי-הוהנצולרן-זיגמרינגן.
ב-2 באוקטובר 1900 נשא את אליזבט גבריאל ואלרי מארי, דוכסית באווריה (לבית וויטלסבאך – Wittelsbach), נסיכת בלגיה, מלכת הבלגים.
נולדו להם שלושה ילדים:
לאופולד (לימים: לאופולד השלישי)
שארל נסיך בלגיה ([10 באוקטובר]] 1903 – 1 ביוני 1983), רוזן פלנדריה, מנהל הממלכה בשנים 1944 עד 1951.
.
נשא ב-1977 את ז'אקלין פאיירברון (Jacqueline Peyrebrune)
מארי ז'וזה, מלכת איטליה (4 באוגוסט 1906 – 27 בינואר 2001).
בשנת 1930 נישאה לאומברטו מפיאמונטה (de Piémont Umberto), נסיך איטליה ומלך איטליה.
הזוג שימש במלוכה במשך כחודש במאי 1946 עד שהוחלט במשאל עם על ביטול המלוכה באיטליה, דבר שהביא ליציאת הזוג לגלות וזיכה אותה בכינוי "מלכת מאי".
את שארית ימי חייה בילתה בנפרד מבעלה בז'נבה.
לאחר מלחמת העולם הראשונה, החליט אלברט הראשון שלא לכלול יותר במסמכים הרשמיים את התארים של דוכס סקסה ונסיך סקסה-קובורג-גותה שהיו גרמניים במקור עקב כיבוש בלגיה על ידי גרמניה בזמן המלחמה.
עם זאת, תארים אלו עדיין קיימים במספר מסמכים רשמיים (כגון תעודות לידה או פטירה).
את שם משפחתו החליף אלברט בשם שמשמעו, בשלוש השפות הרשמיות בבלגיה, "מבלגיה".
פסל המלך אלברט רכוב על סוס הנמצא בפריז
מ-1893 עד 1909, שימש הנסיך אלברט כסנאטור לענייני חוק ונשא שורה של נאומים בדבר הצורך בשיפור תשתיות התחבורה הלאומיות – בים, ביבשה וכן תשתיות הרכבות.
ב-1906, הקים מוסד לימודי באזור שפת הים (Œuvre royale de l'Ibis ) שיועד לעידוד וקידום הדייגים הבלגים הצעירים שנימנו על שכבות האוכלוסייה החלשות.
העם העריך מאוד את המלך אלברט ואת אשתו שנהגו לקיים אורח חיים פשוט.
ב-23 בדצמבר 1909, מונה אלברט למלך בלגיה אל מול המון צוהל בבריסל.
אלברט הראשון היה למלך הראשון שנשבע אמונים הן בצרפתית והן בהולנדית.
בתחילת המאה העשרים עלה המתח הדיפלומטי באירופה.
מדינות שונות חתמו על אמנות לשיתופי פעולה צבאיים והחלו בהצטיידות מואצת באמצעי לחימה.
ב-1913, נסע המלך אלברט לגרמניה ולצרפת במטרה להדגיש את העובדה כי בלגיה שואפת להשאר נייטרלית בסכסוך וכן כדי להזהיר את היריבות על כך שבלגיה תדע להגן על עצמה במקרה של תקיפה.
באותה שנה החליט אלברט על גיוס חובה לצבא ובכך עלה מספר אנשי הצבא מ-180,000 איש לכדי 340,000.
ב-1914 פרצה מלחמת העולם הראשונה.
ב-2 באוגוסט, הטילה גרמניה אולטימטום על בלגיה – הקיסר הגרמני המקושר משפחתית למשפחת המלוכה הבלגית דרש כי צבאותיו יוכלו לעבור דרך בלגיה, שאם לא כן תחשב בלגיה לאויב.
אלברט סירב ותפס פיקוד על צבאו.
ב-4 באוגוסט, כבשו הגרמנים את בלגיה לאחר קרב לייז' והמצור על אנטוורפן והצבא נסוג עד נהר האיזר ב-15 באוקטובר.
המלך סירב להצטרף לממשלה הגולה בלה האבר שבצרפת ונשאר בראש הצבא.
הוא הצטרף פעמים רבות אל הלוחמים בקו הקדמי על מנת לעודד אותם.
אומץ ליבו ודבקותו זיכו אותו לכינוי "המלך החייל" או "המלך האביר".
לאחר מלחמת העולם הראשונה ייצג המלך אלברט את בלגיה בשיחות השלום שהתקיימו בורסאי תוך הגנה מצד אחד על האינטרסים של מדינתו ומאידך, תוך התנגדות למסכת ההשפלות הגרמנית.
לאחר מכן, הוא השקיע מרץ רב בקודם פרויקטים לתועלת הציבור על מנת לשקם את המדינה מהרס הכיבוש, כמו למשל התעלה המחברת בין נמלי הים של לייז' ואנטוורפן הנושאת כיום את שמו.
כחובב מדע, הוא יצר ב-1928 את הקרן הלאומית למחקר מדעי (Fonds National de la Recherche Scientifique).
הוא היה ער לקרע שהחל להיווצר במדינה בין דוברי השפות השונות ולכן תמך במעבר של אוניברסיטת גנט לשפה הפלמית ב-1930.
בחוג חבריהם של אלברט ואשתו היו אנשי מדע, ספרות ואומנות רבים.
ב-13 באפריל 1933 ביקר המלך בתל אביב ונועד עם סגן הקונסול הבלגי, ראש עיריית תל אביב מאיר דיזנגוף ועם נכבדים נוספים, באזניהם הביע תמיכה ברעיון הציוני.
המלך אלברט היה חובב טיפוס הרים ומצא את מותו בנפילה תוך כדי טיפוס ב-17 בפברואר 1934.
הוא נקבר ליד אבותיו בקבר המלכותי של כנסיית נוטר-דאם בלאקן, הפרבר של בריסל שבו שוכן ארמון המלוכה.
התנהגותו בזמן המלחמה, יחסו לציבור ומותו בתאונה פתאומית הפכו אותו לסמל בבלגיה.
לאחר מותו ולכבוד ידידותו נקראה כיכר המלך אלברט בתל אביב על שמו.
אשתו הנוצחה בכיכר בחיפה (ליד היכל הספורט) על שמה.
מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אלברט הראשון