כל מה שרצית לדעת על אלדד ומידד:
אֶלְדָּד וּמֵידָד הם שתי דמויות מקראיות המוזכרות בפרשת בהעלותך שבספר במדבר בתורה.
בפרשה ובמדרש מסופר כי עם ישראל התלונן על המן שקיבלו במדבר ודרשו בשר (סיפור קברות התאווה).
משה רבנו מבקש מה' להאציל את סמכויותיו גם לאחרים משום שאינו יכול לשאת את משא העם לבד.
ה' אומר לו שיאסוף שבעים זקנים (על-פי המסורת הרבנית הכוונה לתלמידי חכמים) וימנה אותם לגוף האחראי מתחת למשה רבנו.
כל שבט משנים עשר השבטים שלח שישה נציגים לסנהדרין, בסך הכול 72.
הדבר עמד בסתירה לדרישת ה' שבסנהדרין יהיו 70 חברים ולא 72, ולכן נאלצו להגריל מי יישארו בסנהדרין ומי השניים שיצאו.
אלדד ומידד היו שניים מבין אלו שנבחרו בגורל להיות חברים בסנהדרין, אולם מחמת ענוותנותם הם חשבו שהם השניים שלא ראויים לתפקיד ופרשו.
כשהם יצאו מהמחנה הם נתנבאו שמשה רבנו ימות לפני הכניסה לארץ ישראל, ויהושע בן נון הוא שיכניס את עם ישראל לארץ ישראל.
יהושע נזעק ומיד אמר למשה שיכלא אותם על ה"מרידה" בסמכותו של משה.
משה רבנו השיב בפסוק המפורסם "ומי יתן כל עם ה' נביאים, כי יתן ה' את רוחו עליהם".
ישנם כמה שיטות מי היו הם אלדד ומידד.
במדרש תנחומא מבואר שאלדד היה אלידד בן כסלון משבט בנימין ומידד היה קמואל בן שפטן משבט אפרים.
בתרגום יונתן בן עוזיאל מסופר שהיו הם אחי משה מן האם, כאשר לאחר שגירש עמרם את יוכבד, נישאה היא לאליצפן בן פרנך וילדה לו אותם.
ואילו בדעת זקנים מבעלי התוספות מסופר שהיו הם אחי משה מן האב.
היה זה לאחר מתן תורה כשנאסר לעם ישראל נישואין לקרובות, גירש עמרם את יוכבד דודתו ונשא אשה אחרת – ממנה נולדו לו אלדד ומידד.
ערך זה הוא קצרמר בנושא יהדות.
אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.