כל מה שרצית לדעת על אלכימאי:
אלכימאי הוא אדם שעסק באלכימיה.
עיסוק זה התקיים בשלהי העת העתיקה ובימי הביניים, וחלף מן העולם לאחר שהוחלף בכימיה שצמחה ממנו.
בנוסף לניסיון לגלות את סגולותיהם הכמוסות של החומרים השונים, שאפו האלכימאים להשיג שתי מטרות עיקריות:
מציאת הדרך להפיכת מתכות פשוטות וזולות למתכות אצילות ויקרות כמו זהב וכסף.
מציאת תרופה אוניברסלית, שתרפא כל מחלה ותאפשר חיי נצח.
אלכימאים רבים האמינו בקיומה של אבן החכמים, חומר מופלא שיכול לסייע להשגת מטרות אלו.
מטרות אלה של האלכימאים לא הושגו, ולעתים זויפו תוצאות.
האלכימאים בתקופה ההלניסטית (שמרכזם היה באלכסנדריה) ניסו לייצר זיופי זהב או להקנות מראה מוזהב למסגי מתכות שונות, למשל על ידי טיפול בנחושת על ידי כספית או סגסוגת ארסן לקבלת גוון זהוב.
המאות ה-14-15 היו "תור הזהב" של האלכימיה המיסטית באירופה.
ההתקדמות המעשית בהכנת חומרים ופיתוח שיטות עבודה הייתה איטית, והאלכימאים נטו לכתיבה אלגורית ומיסטית.
ג'פרי צ'וסר, הלועג לאלכימאים ומציג אותם כנוכלים בפרק "סיפורו של משרת הכומר" בסיפורי קנטרברי מתאר את הז'רגון האלכימי המעורפל:
והרמס הוא שראשונה ניסח
את הדבר (זה הרמס הראשון
לכל חכמי אלכימיה): דרקון,
אמר, אינו מומת אלא בידי
אחיו.
וכשאמר "דרקון" הרי
לא נתכוון לומר אלא כספית,
ומי אחיו? הלא הוא הגפרית.
ומקורן של אלה "סול" ו"לונה".
"על כן", הוסיף, "לעצתי שמעו-נא:
איש אל יחקור באמנות הזאת,
אלא אם כן יבין לכונות
של האלכימאים ולדבריהם
הן בור גמור הוא מבלעדיהם;
כי החכמה והמדע האלה
הם סוד כל סוד ופלא על כל פלא"
– ג'פרי צ'וסר,סיפורו של משרת הכומר, סיפורי קנטרברי, תרגום שמעון זנדבנק, הוצאת עם עובד עמ' 553
הקשר שבין האלכימיה לכישוף ולשרלטנות הביא לירידת ערכה בעיני השלטונות.
בשנת 1317 פרסם האפיפיור יוחנן העשרים ושניים צו האוסר על העיסוק באלכימיה.
האלכימאים ערכו ניסויים רבים שתרמו להתפתחות המדע המודרני.
האלכימאים פיתחו שיטות מחקר שנשתמרו במידה רבה.
חלק נכבד מהידע הנרחב שצברה האלכימיה על תופעות כימיות שונות נשמר בתאוריות הכימיות שהחליפו אותה, גם אם הן חלקו על ההסבר התאורטי שניתן להן.
ידע שנצבר על רעלים ותרופות נשתמר גם הוא.