כל מה שרצית לדעת על אלפבית רוני:
אלפבית רוּני הוא שם כתב אלפביתי שבו נעשה שימוש לכתיבת שפות גרמאניות שונות, החל המאה ה-1 לספירה.
הכתב היה בשימוש בגרמניה וארצות השפלה עד המאה ה-7 לספירה, באנגליה עד המאה ה-11 לספירה, ובארצות סקנדינביה עד סוף ימי הביניים.
לא ידוע היכן התפתח הכתב במקור ולאיזה צורך.
בשל אורך התקופה וגודל המרחב הגאוגרפי שבו נעשה שימוש באלפבית זה, ומספר השפות השונות שנכתבו בו, נוצרו בו וריאציות שונות, ולכן מדויק יותר לראות בו שם כולל למשפחה של כתבים אלפביתיים ולא כתב אחד.
העתיק והידוע ביניהם הוא הפות'רק הקדום, שנחשב לכתב הרוני המקובל.
כתבי רונות אחרים הם הפות'ארק המאוחר והפות'רק האנגלי הקדום, שהיה מקובל בבריטניה לפני פלישת הנורמנים.
על אף העובדה שכתב רוני היה בשימוש בחלקים נרחבים של צפון אירופה, שמור לו מקום מיוחד בתרבות הסקנדינבית, בין השאר בשל העובדה שהיה שם בשימוש מאוחר יותר מאשר במקומות אחרים, ולפיכך הוא נחשב לפעמים כאלפבית סקנדינבי.
באלפבית הרוני המקורי 24 סימנים.
כל סימן נקרא רונה (Rune).
חלק מהסימנים דומים לסימנים באלפבית הלטיני המסמנים את אותו צליל, ואחרים שונים מהם.
לאותיות היה סדר מקובל, שמתחיל בסימנים .
סימנים אלה מסמנים את הצלילים f-u-th-a-r-k, ולכן האלפבית נקרא גם בשם פות'ארק (Futhark).
כיוון הכתיבה לא היה קבוע: אפשר היה לכתוב משמאל לימין או מימין לשמאל, וכן ישנם ממצאים שבהם כיווני הכתיבה מתחלפים בין השורות (שיטת בוסטרופידון).
המאפיין העיקרי מבחינה חזותית של האלפבית הרוני הוא שהוא מורכב רק מקוים אנכיים ואלכסוניים, ואין בו קוים אופקיים או מעוגלים.
הדבר נובע ככל הנראה מהעובדה שבמקור, הרונות נחרטו באמצעות סכינים בכפיסי עץ.
קווים אופקיים קשים לזיהוי בכפיסי עץ משום שהם מתלכדים עם טקסטורת העץ, וקוים מעוגלים קשה ליצור באמצעים אלה.