כל מה שרצית לדעת על אלפרד דה ויניי:
אלפרד ויקטור דה ויניי (צרפתית: Alfred Victor de Vigny; 27 במרץ 1797 – 17 בספטמבר 1863), משורר, סופר ומחזאי צרפתי.
אלפרד דה ויניי נולד למשפחת אצולה בעיר לוש שבעמק הנהר לואר בצרפת.
אמו שהייתה אישה בעלת אופי חזק, קיבלה את השראתה מז'אן ז'אק רוסו, ולקחה על עצמה לדאוג לחינוכו של בנה.
אביו היה חייל ותיק מתקופת מלחמת שבע השנים.
אלפרד דה ויניי התגייס בשנת 1815 לחיל המשמר של לואי השמונה עשר ושירת בו עד להתפטרותו בשנת 1828.
הוא נמשך ללמודי הספרות, התנ"ך וההיסטוריה, ובאותה שנה החל לכתוב שירה.
ב- 1820 פרסם את הפואמה הראשונה שלו, וב- 1822 את קובץ שיריו הראשון.
בשנת 1823 נתמנה לקצין ונשלח למלחמה בספרד (קרב טרוקדרו).
הוא הרבה לקחת חופשות מן הצבא וב- 1824 פרסם את הפואמה "אלוה".
ב- 1825 נישא ללידיה בונבורי, אישה ממוצא אנגלי.
נישואיו לא היו מוצלחים, ואשתו מעולם לא למדה לדבר צרפתית שוטפת.
ב- 1826 פרסם את לקט השירים "פואמות עתיקות ומודרניות", ובאותה שנה פרסם את הנובלה ההיסטורית "סנק מארס" שבה תיאר את המאורעות שקדמו למותו הקרדינל רישלייה.
ב- 1827, כאשר להקת תיאטרון אנגלית ביקרה בפריז, עסק דה ויניי בתרגום של המחזה "רומיאו ויוליה" לצרפתית.
הוא היה מרוצה מהתפטרותו של המלך שארל העשירי כתוצאה מהפכת יולי 1830.
ב- 1831 הועלה על הבמה מחזהו הראשון "המרשאל ד'אנקר", דרמה היסטורית המתארת את המאורעות שקדמו לעלייתו של לואי השלושה עשר על כס המלוכה.
הוא הרבה ללכת לתיאטרון ושם פגש בשחקנית מארי דורבאל שהפכה למאהבתו.
ב- 1832 פרסם את הנובלה הפילוסופית "סטלו" שבה בחן את הקשר שבין השירה לבין החברה, והגיע למסקנה שעל המשורר להתרחק מן החברה.
ב- 1835 הועלה הבמה מחזהו "שאטרטון", שבו מאהבתו שיחקה בתפקיד ראשי.
באותה שנה הופיע ספרו "עבדות וגדולה בצבא" שבו תיאר את מצבו של החייל.
אחרי מות אמו בשנת 1838, פרש דה ויניי לאחוזה המשפחתית ליד העיר אנגולם, שם כתב אחדות מן הפואמות הגדולות שלו, ובהן "מותו של זאב" ו "ביתו של רועה".
ב- 1845 נבחר לאקדמיה הצרפתית.
ספר שיריו "גורל האדם" שהופיע אחרי מותו (1867) מסכם את גישתו הפילוסופית לחיים.
הוא לקה בסרטן הקיבה, אך נשא בכבוד את סבלותיו ואמר: "כאשר אתה מהרהר בערכו של אדם עלי אדמות ובמשמעותם של חייו, השלווה בלבד היא גדולה; כל השאר הוא חולשה.
"אלפרד דה ויניי נפטר בפריז ב- 1863, ונקבר לצד אשתו בבית העלמין מונמארטר.