כל מה שרצית לדעת על אל-חאכם (ח'ליפה פאטמי):
אל-חאכִּם בִּאמר אללה (בערבית: الحاكم بأمر الله – "השולט בצו האל") היה הח'ליף השישי של השושלת הפאטמית במצרים, ששלט בשנים 996-1021.
אל-חאכם נולד במצרים בשנת 985, וכבר בגיל 11 ירש את השלטון מאביו אבו מנצור נזאר אלעזיז.
העברת השלטון המוצלחת לילד הצעיר הייתה הוכחה ניצחת ליציבותה של השושלת בשלטון.
במהלך שלטונו הארוך הצליח אל-חאכם להרחיב את תחום שלטונו ולכבוש את אזור חאלב.
יריביו הנחושים ביותר של אל-חאכם היו הח'ליפים העבאסים מבגדאד, שביקשו לעצור את התפשטות האיסמאעילים.
תחרות זו בין שתי השושלות הובילה להצהרת בגדאד בשנת 1011, בה קבעו העבאסים כי טענותיהם של הפאטמים ללגיטימיציה על בסיס מוצאם מזרע הנביא מוחמד שקריות, וכי למעשה הם צאצאי משפחה יהודית.
אל-חאכם נאבק גם בקרמטים שליטי בחריין, ושלטונו המשיך להיות מאופיין בחוסר שקט מתמשך מצד הברברים במערב והטורקים במזרח.
בשנת 1005 ייסד אל-חאכם את דאר אלעלם (בערבית: בית המדע), ששימש כמרכז ללימודי פילוסופיה ואסטרונומיה, לצד לימודים איסלאמיים של הקוראן והחדית'.
במרכז פעלה גם ספרייה ציבורית.
בשנת 1013 השלים אל-חאכם את בניית המסגד שאביו החל בבנייתו בקהיר, וקרא לו על שמו – מסגד אל-חאכם.
אל-חאכם נודע ברדיפותיו את הנוצרים והיהודים.
ב-1009 הוא הרס את כנסיית הקבר בירושלים, ואילץ את נתיניו הנוצרים לענוד צלבי עץ של חצי מטר ברוחב ובאורך סביב צווארם; על היהודים ציווה לענוד על צווארם צלם דמוי עגל, זכר למעשה העגל לאחר יציאת מצרים.
כמו כן הוגבלה רכיבתם של נוצרים על סוסים לרכיבה על אוכפי עץ ועם רתמות ללא קישוטים ועיטורים.
לקראת סוף ימי שלטונו הפך אל-חאכם רדוף פחד רדיפה, חשד בסובבים אותו והורה להוציא להורג כמה מבכירי ממשלו.
תקופה זו התאפיינה גם בפרסום חוקים יוצאי דופן, כמו איסור על אכילת מלוח'יה, מאכל מצרי מסורתי, איסור על משחק השחמט, ציווה לעבוד בלילה ולישון ביום, אסר על נשים לצאת לרחוב ועל סנדלרים להכין נעלי נשים, נתן הוראה להרוג את כל כלבי העיר ועוד.
לקראת סוף שלטונו החלה הכת הדרוזית להתגבש סביב דמותו, והם אלה שהעניקו לו את התואר "השולט במצוות אללה".
בשנת 1021 נעלם אל-חאכם במהלך טיול להרי מוקטם.
מאמיניו הדרוזים טענו כי לא מת, אלא הוסתר על ידי אללה כדי לשוב כמהדי ביום הדין.
את כיסאו ירש בנו הצעיר עלי אלט'אהר באללה, בעוד אחותו, סת אלמלכ, שימשה כעוצרת.