כל מה שרצית לדעת על אל-ים אניות:
אל-ים אניות בע"מ הייתה חברת ספנות ישראלית שפעלה בשנים 1953-2003.
בשנת 1948 פרצה מלחמת העצמאות וספינותיהן של חברות ספנות רבות הפסיקו להגיע לנמלי ישראל.
המטענים שהיו עליהן נפרקו בנמלים שונים מסביב לים התיכון, וכדי להביא אותן ליעדן הסופי הוקם קו הספנות ישראל אמריקה.
שש הספינות בצי פעלו בניהולם המשותף של חברת הספנות הישראלית צים, בנק דיסקונט שבבעלות משפחת רקנאטי וארגונים יהודיים שפעלו בארצות הברית.
השותפות פורקה לאחר כמה שנים, וב-1953 החלה לפעול חברת הספנות אל-ים שבראשה עמדו האחים רפאל ויעקב רקנאטי.
רפאל יצא להקים את קו הספנות החדש המחבר בין ישראל לארצות הברית, ואחיו הצעיר יעקב למד הנדסת אניות באוניברסיטת מישיגן.
אחרי פירוק השותפות מונה יעקב למנהל הקו ומילא את תפקיד המנהל הכללי של החברה שנים רבות עד לפטירתו בשנת 1997.
בבעלותה של חברת אל-ים היו שלוש אוניות שנותרו בידיה לאחר הפסקת פעילותו של קו ישראל – אמריקה המקורי.
אלה הובילו בשלוש השנים הראשונות בעיקר מטענים בתפזורת כמו מלט, פחם וגרעינים (חיטה, אורז, תירס, סויה ועוד).
בתקופה הזו אל-ים התבססה כלכלית, עברה לרווח והתפרסמה כחברה הפועלת ביעילות ובדייקנות.
במסגרת הסכם השילומים שנחתם בין מדינת ישראל לגרמניה המערבית נהנו חברות ישראליות מהאפשרות לבנות אוניות חדשות במספנות גרמניות.
אל-ים ניצלה את ההזדמנות להגדיל את צי האוניות שלה, והזמינה ארבע אוניות משא להובלה ולשינוע של מטענים ייעודיים (מטענים ייעודים – אוניה שיעדה נקבע על פי המטען שבה ולא מפליגה על קו קבוע) – הר כרמל, הר כנען, הר גלבוע והר תבור.
בשנת 1961 נבנו אניות קרור מהמתקדמות בתחומן – הר גלעד והר רמון ואניית תפזורת הר סיני.
אלה היו אוניות גדולות לזמנן, בעלות קיבולת של מעל 15 אלף טון – פי שניים מגודלן הממוצע של אוניות משא באותה התקופה.
היו מי שחשבו שחברת אל-ים הסתכנה בהזמנה שכזו, שכן כלי שיט גדולים כל כך שאינם פעילים מספיק עלולים לגרום לחברה להפסדים כבדים.
אבל התברר שההחלטה הייתה מוצלחת: הצי החדיש הוביל כמות גדלה והולכת של סחורות מסוגים שונים, ואל-ים הפכה מתחרה לחברת צים הוותיקה.
במשך שנים רבות הובילה אל-ים 50% מיבוא הגרעינים לישראל.
בשנת 1963 התווספו לצי של אל-ים האוניות תל אביב וערד (31.
5 אלף טון כל אחת) וב-1966 האוניות הר מירון והר קסטל (50 אלף טון כל אחת).
ראשי החברה אימצו את החידושים האחרונים בענף הספנות העולמי ויישמו אותם במהירות ובקפדנות.
בשנת 1983 צרפה לצייה את האנייה לאון שהובילה פחם לתחנת הכח החדשה בחדרה.
כך הייתה החברה למובילה בעולם בתחום ההובלה הייעודית עם צי של למעלה מ-20 אניות ובקיבולת של מעל 2 מיליון טון ופעלה החל משנות ה-70 בעיקר בשוק הבינלאומי מאחר שצמחה מעבר לצורכי המדינה בהובלת סחורות ובכך תרמה למשק הכנסות במטבע חוץ.
חברת אל-ים צמחה והתרחבה וכללה מכליות גדולות שהובילו חלק חשוב מיבוא הנפט הגולמי למדינה.
עד שנות התשעים של המאה העשרים פעלה אל-ים בהצלחה בזירה העולמית.
במשך מספר שנים צומצם הצי ובראשית שנות ה- 2000 נמכרו האניות האחרונות והיא חדלה מפעילות.