כל מה שרצית לדעת על אנטיגנוס איש סוכו:
אנטיגנוס איש סוכו היה תנא בפתח תקופת הזוגות.
תלמידו של שמעון הצדיק, מנהיג רוחני בארץ ישראל, בימי בית המקדש השני.
רבם של יוסי בן יועזר איש צרדה ויוסי בן יוחנן איש ירושלים וכן של צדוק ובייתוס.
על פי שמו, נראה כי מקום מגוריו היה אחת מהערים בשם שוכה (גם: "שׂכֹה") שהיו בארץ בימי קדם, אשר בתקופת בית שני נכתבו כנראה בצורה "סוכו" ‏.
מאמרו מופיע במשנה, מסכת אבות, פרק א', משנה ג', ובו הוא מחנך לעבוד את ה' מאהבה ומיִּראָה:

"אַל תִּהְיוּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, אֶלָּא הֱווּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב שֶׁלֹּא עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס, וִיהִי מוֹרָא שָׁמַיִם עֲלֵיכֶם".

כלומר, אף על פי שיש שכר לעתיד לבוא, עבודת ה' שלמה יותר כאשר היא נעשית מתוך אהבת ה', ולא לשם קבלת השכר.
יחד עם אהבת ה' צריכה להיות יראה ופחד מפניו, מצד רוממותו וגדולתו.
שני תלמידים, צדוק ובייתוס, שעסקו בדבריו של אנטיגנוס, פירשו את דבריו באופן שגוי, כפי שמוזכר באבות דרבי נתן (ה, ב):

אנטיגנוס איש סוכו היו לו שני תלמידים שהיו שונין בדבריו, והיו שונים לתלמידים, ותלמידים לתלמידיהם.
עמדו ודקדקו אחריהן, ואמרו: מה ראו אבותינו לומר דבר זה? אפשר שיעשה פועל מלאכה כל היום ולא יטול שכרו ערבית? אלא – אילו היו יודעין אבותינו שיש עולם אחר ויש תחיית המתים – לא היו אומרים כך! עמדו ופרשו מן התורה, ונפרצו מהם שתי פרצות: צדוקין וביתוסין.
צדוקים על שום צדוק, ביתוסין על שום ביתוס.
והיו משתמשין בכלי כסף וכלי זהב כל ימיהם, שלא הייתה דעתן גסה עליהם, אלא צדוקים אומרים: מסורת הוא ביד פרושים שהן מצערין עצמן בעולם הזה, ובעולם הבא אין להם כלום.

לפי הרמב"ם, ר' אלעזר בן חרסום היה הכהן הגדול בתקופתו של אנטיגנוס.
רבי חיים ויטאל מזכיר, שנקבר בדרך העולה מצפת לאבנית, סמוך לקברו של נתן דצוציתא.
ב-2008, נחשף המקום על ידי קבוצת חסידי חב"ד, ושופצה על ידי ועד אהלי צדיקים.

נלקח מויקיפדיה

הגדרות נוספות הקשורות לאנטיגנוס איש סוכו:
•תנאים