כל מה שרצית לדעת על אנשים זרים:
אנשים זרים הוא אלבום של ירדנה ארזי, אשר יצא ב-1992.
האלבום עורר ציפיות גבוהות לקראת שובה של ארזי לעשייה מוזיקלית אחרי שלוש שנות שתיקה.
לצורך האלבום גייסה ארזי את המפיק יעקב גלעד ואת שותפו המרכזי ליצירה, יהודה פוליקר.
לצדם שימש כמנהל מוזיקלי המוזיקאי גלעד עצמון, שהפיק באותה שנה גם את אלבומו השלישי של זאב טנא "חצי צוחק".
החיבור בין עצמון לארזי עורר הרמת גבה בתעשיית המוזיקה, לצד ביקורת שלילית על האלבום, למרות שזכה להצלחה וזכה בתואר אלבום זהב.
בכל תקופת ההקלטות שמרו ארזי וגלעד על דממה תקשורתית, והדפו כל ניסיון לדלות פרטים על הכיוון המוזיקלי.
לבסוף בחרו בקו אתני עם נגיעות יווניות, וכן בטקסטים מורכבים ועמוקים של יונה וולך, לאה גולדברג ותרצה אתר.
העבודה על האלבום "אנשים זרים" נמשכה כשלוש שנים.
באוקטובר 1991 הוציאה לאור ארזי סינגל ראשון לרדיו, הלהיט "ילדה יחפה" שכתבו לה אסתר שמיר וגלעד עצמון.
השיר, שתיאר בצורה קודרת וכואבת את המצב אז במדינה, זכה להצלחה גדולה, ושהה שבועות ארוכים בראש מצעד הפזמונים של רשת ג'.
לאחר מכן הוציאה ארזי שורה ארוכה של להיטי רדיו, בהם "שיר אישה בחורף" ("אהבתנו היא תשבץ") (יהונתן גפן/יהודה פוליקר), "אולי אני אבודה" (יונה וולך/שאב מאמי) ו"ארמון הקרח" (אסתר שמיר/גלעד עצמון).
לשירים הופקו קליפים לטלוויזיה, ושניים מהם, "שיר אישה בחורף" ו"ילדה יחפה", הגיעו למצעד הפזמונים העברי השנתי.
בסוף אותה שנה, ארזי הפסידה את תואר זמרת השנה לגלי עטרי.
האלבום נחל הצלחה וזכה בתואר אלבום זהב.
הוא נמכר ב-18 אלף עותקים, ולמרות ההצלחה הותקף רבות בכלי התקשורת.
ידיעות אחרונות פרסם כתבה גדולה תחת הכותרת "הנפילה", בה תקפו את ארזי שורה של אנשים שעבדו איתה בעבר, בהם גברי מזור, שהיה יועצה האמנותי עד 1989, ואהוד מנור, שלראשונה בקריירה של ארזי לא כתב שיר לאלבום שלה.
המתקפה התקשורתית הביאה את ארזי להפסקה נוספת בת שלוש שנים עד צאת אלבומה הבא.