כל מה שרצית לדעת על א:
א' (שם האות: אָלֶף) היא האות הראשונה באלפבית העברי.
מקור האות במילה "אֶלֶף" שמשמעה במקורות הוא "שור", ככתוב: "שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ" (דברים, ז', י"ג), וצורתה בכתב יד התפתחה מצורת ראש השור.
בפי יהודי תימן נקראת האות בשם אַלַף.
א' היא אם קריאה עבור כל אחת מן התנועות, וכאם קריאה היא נכללת בארבע אותיות אהו"י.
דוגמאות למילים שבהן א' מופיעה כאם קריאה: לקרַאת, רִאשון ושמֹאל.
בכתיב מלא היא לעתים משמשת לציון התנועה אַ (a) במלים לועזיות, למשל בשם מהטמה גאנדי.
בהתאם לחלוקת אותיות האלפבית העברי לחמשת מוצאי הפה, א' נמנית עם ארבע האותיות הגרוניות: א', ה', ח', וע'.
מבחינה פונולוגית היא מייצגת עיצור סדקי, סותם, אטום (/ʔ/ :IPA).
כעיצור גרוני היא אינה מקבלת דגש חזק, ואולם במקרא ישנם ארבעה מקומות שבהן מופיעה נקודה כעין דגש באות א'.
משערים שמדובר במעין מפיק שבא להדריך את הקורא להגות את העיצור כהלכה ולא להבליע אותו בתנועות שלפניו ולאחריו.