כל מה שרצית לדעת על בודרי מדול:
בודרי (בצרפתית Baldéric או Baudry; נולד 1050 לערך, נפטר 7 בינואר 1130) שימש כאב מנזר בבורגויי משנת 1079 ועד 1106.
בשנת 1107 התמנה לבישוף בדול-דה-ברטאן, וכיהן בתפקיד זה עד יום מותו.
תרומותיו החשובות הן בהיסטוריה, שירה, הגיוגרפיה ועוד.
לאחר שלמד בבית הספר באנז'ה, הצטרף למנזר בורגויי שבאנז'ו (Anjou), ובשנת 1079 נתמנה לעמוד בראשו.
בודרי היה שותף לאסכולת הכותבים בלטינית, הנודעת כיום כ"אסכולת לואר".
בשנת 1107 מינה אותו האפיפיור פסקל השני למשרת הבישוף של דול.
בודרי השתתף בכל מועצות הבישופים של אותה עת, נסע פעמים אחדות לרומא, ותיאר בכתב את מסעו לאנגליה.
יצירותיו הפיאטיות של בודרי נכתבו כמעט כולן בזמן שהותו במנזר בורגויל (Bourgueil).
כמעט כל 256 השירים המיוחסים לו נמצאים בכרך אחד, ככל הנראה עותק מורשה.
הם כוללים קשת רחבה של סגנונות שירה, החל מאפיטף, רומן מכתבים, חידות ועד יצירות ארוכות כמו "כתב הגנה" על המיתולוגיה יוונית ושירי שבח לאדלה מנורמנדי (Adela of Normandy) 1,368 שורות-חרוזים בדומה למתואר בשטיח באייה.
התמות ביצירותו משתייכות לשני תחומים עיקריים: האהבה כולל פדופיליה ומשחק-שירה (צרפתית : iocus).
הציטוטים החוזרים והפרשנויות שלו, חושפים ידע עמוק והערכה לאובידיוס, שהיו נדירים בדורו.
העבודה המוערכת ביותר של בודרי נכתבה במחצית השנייה של הקריירה שלו.
היצירה הנקראת "ההיסטוריה של ירושלים" ("Historiae Hierosolymitanae") מהווה דין וחשבון לגבי מסע הצלב הראשון המבוסס בחלקו על עדויות של עדי ראייה ותיקונים מאת אב הכנסייה פייר מילזיס (Maillezais) שליווה את מסע הצלב.
בין עבודותיו יש שירים על כיבוש אנגליה ועל שלטונו של פיליפ הראשון וכן מכתבים לנזירי מנזר פקם (Fécamp Abbey) המכילים מידע על אודות אורחות חיי הברטונים (תושבי חבל ברטאן), האנגלים ונורמנים.