כל מה שרצית לדעת על בורות בלתי-מנוצחת:
בורות בלתי-מנוצחת היא כשל לוגי של מעגליות מסוג הצדקה מעגלית בו מגינים על עמדה באמצעות סירוב להכיר בכוחם של הטיעונים התומכים בעמדה האחרת.
משפטים כמו "אני מסרב לשמוע את זה.
.
.
" או "אני לא מוכן לדון בנושא זה.
.
.
" משקפים כשל "בורות בלתי מנוצחת".
המושג מתייחס לא רק לכשל בעת דיון אלא גם לחוסר נכונות להשתתף בדיון.
כשל זה הוא כשל מעגליות משום שהוא מניח שהנושא הנדון – במקרה זה, אמיתות העמדה המוגנת – נכון בכל מקרה.
הכשל מהווה לעתים קרובות בלבול בין עקביות ועמדות עקביות ובין עקשות לשמה, המסרבת לשמוע עמדה אחרת.
מקורו של מושג זה בתאולוגיה הקתולית, שם הוא מוצג לעומת בורות שניתן להביסה, לשם תיאור מצבם של אנשים (כגון עובדי אלילים), שאינם מכירים בבשורה נוצרית משום שטרם הזדמן להם להכירה.
השימוש הידוע המוקדם ביותר במושג הוא על ידי האפיפיור פיוס התשיעי בשנת 1863, אם כי דיון ברעיון קיים במקורות קדומים יותר.
לא ידוע מתי החלו לוגיקנים להשתמש במושג לתיאור אדם המסרב להכיר בכוחם של טיעונים התומכים בעמדה אחרת משלו, אך אחד השימושים המוקדמים הוא בספר Fallacy: The Counterfeit of Argument שיצא לאור בשנת 1959.