כל מה שרצית לדעת על בית חנינא:
בית חנינא (בערבית: بيت حنينا) היא השכונה הערבית הגדולה ביותר בירושלים.
השכונה שוכנת לאורך דרך שכם המובילה לרמאללה.
זהו גם שמו של כפר פלסטיני סמוך בתחום הרשות הפלסטינית, שאינו נכלל בתחומי ירושלים.
נכון ל-2014, התגוררו בשכונה כ-34,500 בני אדם.
בית חנינא נוסדה ככפר צפונית לירושלים בתקופת המנדט הבריטי, ממערב לדרך לשומרון, כאשר מתיישבים רבים בכפר (כ-30% מהתושבים) הגיעו אל העיר מחברון, והיתרה הן משפחות נוצריות אמידות.
בתקופת השלטון הירדני לא נכלל הכפר בתחום השיפוט של מזרח ירושלים.
מספר המהגרים בתקופת חלוקת העיר הגיעה לכ-7,000 תושבים.
בתקופה זו רבים מתושבי הכפר היגרו לארצות חוץ, מרביתם לארצות הברית ואמריקה הלטינית.
מאידך, התיישבו בכפר בתקופת השלטון הירדני פליטים רבים שהגיעו אל השכונה מיפו.
השכונה עצמה נחשבה לשכונת יוקרה והתגוררו בה שרים, חברי בית הנבחרים הירדני, אנוור אלח'טיב, מושל מחוז ירושלים, ראש העירייה הירדני רוח אלח'טיב, וכן משפחת דג'אני העשירה, ומשפחת אלקטב האמידה, שבביתה התגורר חוסיין, מלך ירדן בביקוריו בירושלים.
גם עם איחוד העיר לאחר מלחמת ששת הימים, נותר הכפר מחוץ לשטחה המוניציפלי של העיר המאוחדת, אך בני הכפר החלו לבנות בתים על האדמות המזרחיות של הכפר, שגבלו בכביש ירושלים-רמאללה משני עבריו ונכללו בשטח העיר.
אזור זה, שנקרא "בית חנינא החדשה" קיבל אופי עירוני והחלה בו תנופת איכלוס מרשימה.
כך התפשטה בית חנינא עד שכונת שועפאט בדרום, נווה יעקב ופסגת זאב במזרח ואזור התעשייה עטרות בצפון.
מאז פרוץ האינתיפאדה השנייה ובעקבות בניית גדר ההפרדה בקטע "עוטף ירושלים", החלה השכונה להתנתק מתפקידה המסורתי כמחברת בין ירושלים לרמאללה, וקיבלה ציביון עירוני יותר המחובר למרכז ירושלים מבחינת שירותים, לימודים, מסחר ותעסוקה.
הגדר גם יצרה הפרדה בין הכפר המקורי בית חנינא ("בית חנינא אל-בלד"), שנותר מחוץ לה, לבין שכונת בית חנינא ("בית חנינא אל ג'דיד") שנכללה ב"עוטף ירושלים".
בשנת 1998 נחנך כביש חדש – "דרך האלוף נרקיס" – הממשיך את דרך בר לב לכיוון בית חנינא, פסגת זאב ונווה יעקב.
בנוסף הקו האדום של הרכבת הקלה בירושלים שנחנך ב-2011 עובר בשכונה.
ביולי 2013 התפרסם שנמצאו באזור שרידי דרך רומית עתיקה.