ברטיונאז'

כל מה שרצית לדעת על ברטיונאז':
ברטיונאז' הייתה שיטה ביומטרית מוקדמת שפותחה ב-1879 ונפוצה בסוף המאה ה-19 לזיהוי אנשים לפי מדידות שנעשו בגופם.
השיטה נקראת על שמו של מייסד האנתרופומטריה, השוטר וחוקר הביומטריה הצרפתי אלפונס ברטיון (Bertillon;‏ 1853–1914).
בחוק משנת 1832 נאסר לסמן עבריינים על ידי הטבעת אות קלון בברזל מלובן בגופם.
‏ ברטיון פיתח שיטה חלופית לזיהוי עבריינים חוזרים‏ והנהיג במשטרה הצרפתית כרטסת מידע על אודות עבריינים.
הנתונים נאספו על ידי מדידת חלקים שונים בגופו של כל עבריין, כגון גובה, אורך הזרועות והרגליים, מידות הגולגולת, ורישום שלהם על פי הנחיות מדוקדקות למטרות זיהוי.
כמו כן, צולמו שתי תמונות של העבריין (פרופיל ואנפס) ביושבו על כיסא מסתובב, כך שלא תשתנה תנוחתו בין צילום לצילום.
הצילום בוצע מזוויות קבועות, בתאורה קבועה וכדומה, על מנת לאפשר זיהוי בהסתמך על פרמטרים ידועים.
בנוסף, תועדו סימנים מיוחדים, כגון קעקועים, כתמי לידה וצלקות, ותוארו מאפייני איברי הפנים כגון האף והאוזן.
ב-1883 זוהה בשיטה זו על ידי משטרת פריז העבריין הראשון.
השיטה הוכנסה לשימוש בארצות הברית ב-1888 ובאנגליה ב-1894.
השיטה שימשה בצרפת עד פטירתו של ברטיון ב-1914.
הציוד ששימש למדידות היה יקר ומשך הזמן שנדרש לאיסוף נתוני אדם היה גדול.
רמת המורכבות הגבוהה של מערכת המדידות הייתה מועדת לטעויות מצטברות.
במדידות חלקי גוף היו צפויים אי-דיוקים בטווח של מילימטרים, כיוון שלא ניתן לקבוע בוודאות את נקודות הקצה למדידות.
בארצות הברית אבד ב-1903 האמון בשיטת הברטיונאז' בשל אי התאמה בנתוניו של עבריין בשם ויליאם ווסט.
בדיעבד הסתבר כי הנתונים השגויים לכאורה היו של עבריין אחר בשם דומה, שהיה כלוא מ-1901.
באותה עת פותחה באירופה שיטת הזיהוי באמצעות טביעות אצבעות, וב-1902 זיהו לראשונה עבריין על פי טביעות אצבעותיו.
בעקבות הגילוי כי טביעות האצבע ייחודיות לכל אדם, ואינן זהות אפילו אצל תאומים זהים, הוחלפה שיטת ברטיונאז' בשימוש בטביעת אצבע‏.
אף על פי שהשיטה ננטשה, רכיבים מתוכה המתייחסים לתיאור הפנים הוטמעו בשיטת זיהוי אחרת – הקלסתרון.

מצלמת ברטיונאז'

הוראות לתאור התנוך

נלקח מויקיפדיה

הגדרות נוספות הקשורות לברטיונאז':
•ביומטריה
•זיהוי פלילי
•קרימינולוגיה