כל מה שרצית לדעת על ברכת אירוסין:
בִּרְכַּת אֵרוּסִין, בהלכה היהודית, היא ברכה אותה מברכים בשעת הקידושין המכונים גם "אירוסין", שהם השלב הראשון מתוך שניים במיסוד הנישואים.
כיום מברכים ברכה זאת בחלקה הראשון של החופה.
תקופת האירוסין הייתה במקורה תקופה ארוכה, ובימי המשנה והתלמוד עמדה על שנה.
בתקופה זו אסור לזוג לקיים יחסי מין בלא "ברכת חתנים" המכונים היום "שבע ברכות": "כלה בלא ברכה, אסורה לבעלה כנידה" (תחילת מסכת כלה).
בתקופה קדומה היה נהוג ביהודה שזוג מאורסים היו מתייחדים בין האירוסין לנישואין, ולפי התלמוד הבבלי (מסכת כתובות ז', ב') בגלל זה, ברכו בשעת האירוסין ברכת חתנים.
אך בגליל, ומאוחר יותר בכל מקום, לא היו מתייחדים עד לשעת החופה (בה היו מתייחדים), ולכך הייתה אסורה עד לכניסתה לחופה, ואז היו מברכים את ברכת הנישואין.
ברכת האירוסין מופיעה בתלמוד (בבלי, מסכת כתובות, ז', ב') והיא עוסקת באיסור של הכלה לחתן אחרי הקידושין ולפני החופה, כלומר בתקופת האירוסין.
ההיתר אחרי הברכה, מורכב משני השלבים גם יחד, הקידושין והחופה, שכן לפי ההלכה לא ניתן להינשא בלא קידושין.
בימי הביניים החל להתפשט המנהג לאחד את הקידושין והנישואין ולקיימם באירוע אחד, וכך מקובל היום.