כל מה שרצית לדעת על גאביאל:
גאביאל (שם מדעי: Gavialis) או הגאביאל ההודי הוא אחד משני המינים היחידים ששרדו ממשפחת הגאביאליים, משפחה דמוית תנין עתיקת יומין בעלת לסתות ארוכות וצרות.
המין השני הוא הגאביאל החקיין.
מין זה נמצא בסכנת הכחדה חמורה.
הוא אחד ממיני התנינאים הארוכים ביותר.
מין זה הוא אחד משלושת מיני התנינאים, יחד עם תנין הים ותנין היאור, שלו מספר רב של פרטים מתועדים באורך של מעל 6 מטר ומשקל של מעל 1000 ק"ג, אם כי רוב הגאביאלים אינם גדלים מעל 5 מטר.
אורכו הממוצע של בוגר נע בין 3.
6-4.
5 מטר.
הם בעלי חוטם צר וארוך המצויד בשורות של שיניים חדות כתער, עדות להסתגלות לתזונה שלהם (דגים).
הגאביאל ההודי נפוץ בצפון תת-היבשת ההודית: בבהוטן (על סף הכחדה), בבנגלדש (כמעט נעלם), בהודו, במיאנמר (ייתכן שנעלם), בנפאל ובפקיסטן (כמעט נעלם).
חלק מאזורי המחיה שלו חופפים לאלו של תנין הביצות ולאלו של תנין הים.
הגאביאל מצוי כמעט ורק בתוך הנהר תוך שהוא מעדיף נהרות עמוקים בעלי זרימה חזקה.
הוא כמעט ולא יוצא מחוץ למים אלא למטרת חימום הגוף בשמש או לצורכי הקן שלו לאורך גדת הנהר.
גאביאלים צעירים ניזונים בעיקר מחסרי חוליות קטנים כגון חרקים וזחלים וגם מצפרדעים קטנות.
הגאביאלים הבוגרים ניזונים כמעט אך ורק מדגים.
הגאביאל אינו מסוכן לאדם ואף נזהר ממנו.
תקופת ההזדווגות של הגאביאל היא בין נובמבר לינואר.
הטלת הביצים נעשית בתקופה היבשה של מרץ עד מאי.
בתקופה זו הנהרות מצטמקים במקצת, וניתן לקנן בגדות החוליות של הנהרות.
הנקבה מטילה בין 30-50 ביצים בקן ואחר כך מכסה אותם בזהירות.
הביצים בוקעות לאחר כ-90 ימים.
הנקבה משגיחה על התנינים הצעירים לאורך מס' ימים עד שאלו מסוגלים להסתדר לבדם.