כל מה שרצית לדעת על ג'אלמה (השרון):
ג'אלמה (בערבית: الجلمة) היה כפר ערבי קטן באזור המכונה "המשולש הקטן" בקרבת טול כרם.
תושבי הכפר פונו ממנו ב-1950, ועל אף פסיקת בג"ץ כי יש להתיר להם לחזור לכפרם, נהרס הכפר ב-1953 על ידי תושבי קיבוץ להבות חביבה שנבנה על אדמותיו.
התושבים הראשונים בכפר, בני משפחת נדאף, התיישבו במקום במאה ה-13.
בתקופה הצלבנית נודע הכפר בשם גלן (Glenne).
תושבי הכפר היו מוסלמים, ועסקו בחקלאות וברעיית צאן.
ממזרח לכפר הייתה באר גדולה ששימשה את התושבים.
ב-1945 מנו תושבי ג'אלמה כ-70 נפש.
במהלך מלחמת העצמאות ב-1948 פונו התושבים מהכפר אך חזרו אליו לאחר חודשיים.
במרץ 1950 פונה הכפר שנית מתושביו במסגרת תוכנית במשרד ראש הממשלה ל"פינוי ח'רבות קטנות במשולש וריכוז תושביהן בכפרים גדולים יותר".
התושבים הועברו לכפרים ערביים שכנים – ג'ת, באקה אל-גרביה, ימה ועוד.
ביוני 1952 הורה בג"ץ למדינה "להימנע מלשים מכשולים על דרך המבקשים לשוב לכפרם ולאדמותיהם".
בפסק הדין התבטא השופט יצחק אולשן בחריפות כנגד הפגיעה בתושבי הכפר:
הרחקת המבקשים מאדמותיהם נעשתה ללא כל יסוד חוקי וללא כל הצדקה.
אנו יכולים רק להביע את השתוממותנו על המעשה ויחד עם זה להביע את התקוה שתיעשה חקירה כדי לברר איך קרה הדבר, שאלה הסרים למרותם של המשיבים עשו את המעשה ללא כל יסוד חוקי, ושמצד השלטונות ייעשה הכול כדי לתקן, במידה שהדבר נתון בידיהם, את המעוות.
.
.
.
רגש הצדק האלמנטרי מתקומם לשמע הטענה, שאין עכשיו בידי שלטונות הצבא לסלק את ידו של הקיבוץ היושב על האדמה, מפני שהחוק אינו מעניק להם את הכוח הדרוש, בהיעדר פסק דין מבית משפט מוסמך, המצווה על מסיגי הגבול לסלק את ידם מהאדמה.
כאשר בוצע הגירוש הבלתי חוקי של המבקשים מאדמתם, לא טרחו, כנראה, קצין הצבא או מי שהיה מעוניין להדריך אותו לכך, להיווכח קודם לכן, אם אמנם העניק להם החוק את הכוח לבצע את המעשה, ואילו עכשיו, כאשר יש לתקן את העוול שנעשה למבקשים, החוק עומד להם למכשול.
– בג"ץ 36/52 מחמוד אל-נדאף ו-7 אח נ' שר הביטחון והמושל הצבאי של באקה אל שרקיה, פד"י ו(2), 750, 751, ניתן ב-28.
7.
1952
פסק דינו של בג"ץ לא הביא לשינוי המצב, ומבני הכפר נהרסו על ידי תושבי קיבוץ להבות חביבה שהתנחלו בינתיים על אדמות ג'אלמה.
שרידיו המעטים של הכפר – ערמות אבנים, טראסות ושיחי צבר מצוי – מצויים על גבעה בשטח קיבוץ להבות חביבה.