כל מה שרצית לדעת על גבריות:
גבריות הוא מושג המתאר את מכלול דרכי ההתנהגות הנחשבים כטיפוסיים, או מתאימים, לגבר.
המושג אינו קבוע, והוא תלוי זמן ומקום (בתרבויות השונות יש יחס שונה למהותו של מושג זה).
גבריות אינה פיזיולוגית בלבד, אך היא מבוססת על ההבדלים הקיימים בין המין הנשי למין הגברי.
הגישה המסורתית רואה בגבריות זהות הנוצרת תוך כדי ניגוד לזהות הנשית ולנשיות.
תרבות שאינה רואה בנשים וגברים שני סוגי אישיות מנוגדים תתקשה להכיל בתוכה את מושג הגבריות במובן הרווח בתרבות המערבית המודרנית.
להיות גברי או נשי פירושו לקיים מכלול ציפיות המתקשרות למין הנתון.
בכל הקשר תרבותי ישנם שני תפקידים מגדריים: גברי ונשי.
באופן זה מתפרשות הגבריות והנשיות כתפקידים מגדריים, שהם תוצרים של ידע נרכש ותהליכי חיברות שעובר האדם.
ואולם, גישות ביקורתיות וחדשות יותר, במיוחד גישתה של ריווין קונל (2009), מבחינות בקיום של מספר סוגים של גבריות המתקיימים באופן היררכי.
ה"גבריות ההגמונית" מצויה בראש ההיררכיה המגדרית ונוצרת תוך הנגדה והכפפה של נשים וגברים אחרים.
הגבריות ההגמונית המודרנית זוהתה בעיקר עם הגבר הלבן, הנוצרי, ההטרוסקסואל ממעמד הביניים אשר ניצב מעל לקבוצות אחרות: נשים, הומוסקסואלים, ממעמד הפועלים, לא נוצרים ולא לבנים.
גברים שאינם משתייכים לגבריות ההגמונית נתפסים על פי רוב כלא גבריים.
למעשה, מרבית הגברים אינם תואמים את האידאל של ה"גבריות ההגמונית".
הגבריות ה"אמיתית" (המאצ'ואיסטית) שנקראת לעתים "היפר גבריות" נתפסת כדבר הטבוע בגוף הזכרי, המניע את הגברים לנהוג בצורות מסוימות.
כך לדוגמה, נמצא את התפיסה כי גברים הם יותר אגרסיביים, אינם אלו שאמורים לטפל בתינוקות וכך הלאה.
מחקרים אנתרופולוגיים מצאו כי לגבריות עצמה יש סטטוס חברתי בדיוק כמו לעושר, לגזע ולמעמד חברתי.
יתרה מכך, בתרבויות רבות, הצגת תכונות אופי שאינן "מתאימות" למגדר אליו משתייך האדם עלולה ליצור בעיה חברתית עבור היחיד.
בקרב גברים, חלק מההתנהגויות יכולות להיחשב כסימן להומוסקסואליות.
אף שבמגוון התרבויות ניתן לראות את הגבריות בצורה שונה, ישנם גם אספקטים משותפים רבים בין תרבויות שונות.
במקרים מסוימים משתמשים בביטוי "גבריות הגמונית" על מנת להבחין בין הצורה הנפוצה של גבריות לבין האחרות.
גבריות אינה רק זהות אישית אלא מעוגנת ביחסים חברתיים מאורגנים, דוגמה כלכלת המשפחה.
במדינה מודרנית מקבל נרטיב מחודש סביב חלוקת התפקידים בין גברים לנשים,הגבר נתפס כאחראי על הביטחון.
הצבא הוא אחד מהאתרים התרבותיים המרכזיים שבו מעוצבת הגבריות ההגמונית.
בעידן התנועה הפמיניסטית השינוי העיקרי טמון ככל הנראה בכך שהשליטה הגברית אינה כופה עוד את עצמה באופן ודאי כדבר המובן מאליו, או לפחות באזורים מסוימים של המרחב החברתי התנועה הפמיניסטית הצליחה לנתק את מעגל ההתחזקות הכללי.
אחד השינויים החשובים: הרחבת גישתן של הנשים ללימודים וכתוצאה מכך לעצמאות כלכלית.