כל מה שרצית לדעת על ג'וואנש'ו:
גְ'ווָאנשׂ'וּ (סינית מפושטת: 颛顼, סינית מסורתית: 顓頊, פיניין: Zhuānxū), אשר נודע גם בשם אדון גָאויָאנְג (高陽), היה שליט אגדי בסין העתיקה ונחשב על פי מקורות רבים לאחד מחמשת הקיסרים.
גְ'ווָאנשׂ'וּ, נכדו של הקיסר הצהוב מבנו צָ'אנְגיִי (昌意), היה מטבעו יסודי ורב תושיה.
הוא שימש עוזר של שָׁאוהָאו במשך 15 שנים, ניהל את האזור של תשעת שבטי לי, וקיבל לנחלה את גָאויָאנְג (בתחום מחוז חנאן של היום), וומכאן הכינוי "אדון גָאויָאנְג".
עם מותו של הקיסר הצהוב עלה גְ'ווָאנשׂ'וּ לשלטון מאחר שנודע כבעל סגולה.
הוא היה בן 20 באותה עת.
כפי הנראה הוביל את שבט שְׁה כשהיגרו מזרחה לשאנדונג של ימינו, שם הגדילו והרחיבו את השפעתם השבטית באמצעות קשרי נישואין עם שבטי דונְגיִי (東夷, מילולית: הברברים מהמזרח).
הארמון בו השתכן הקיסר גְ'ווָאנשׂ'וּ נקרא "הארמון האפל" והיה הארמון הצפוני.
על פי המסורות הסיניות כיוון צפון מתקשר לצבע השחור, והאלמנט שלו מבין חמשת האלמנטים הוא מים, ולפיכך בעת העתיקה נהגיו להגיד כי גְ'ווָאנשׂ'וּ עלה לשלטון בסגולת המים, והוא נודע גם בכינוי "הקיסר האפל".
העיר דִיצְ'יוֹ (帝丘 "גבעת הקיסר", כיום במחוז חנאן) שימשה עיר הבירה שלו, וכמו מנהיגים אחרים מאותה תקופה, גם לו מיוחסים מינויים של שרים שנעשו מאוחר יותר לאלים במיתולוגיה הסינית (אם כי ייתכן שהיו דמויות מיתולוגיות מלכתחילה, ומעולם לא התקיימו בפועל).
לאחר שעלה לשלטון יישם ביד קשה את קוי המדיניות של הקיסר הצהוב, והביא לרגיעה בקרב העם.
כמו כן היה לו חלק ביצירת לוח השנה האחיד, באסטרולוגיה וברפורמות נגד הדת השאמאנית.
הוא יישם שיטה חברתית פטריארכלית (בניגוד לשיטה המטריארכלית שהייתה נהוגה בתקופות קדומות יותר), ואסר על נישואי קרובים.
על פי רשומות ההיסטוריון הוא העביר ביקורת על טיפשותו של אחד מבניו.
מאחר שידועים שמותיהם של שני בנים בלבד, ייתכן שהננזף היה גוּן – אביו של הקיסר יוּ', או צְ'יוֹנְגְצָ'אן – מאבותיו של שׁוּן.
גם יָאו העביר ביקורת על גוּן והגדיר אותו כבלתי-כשיר והרסני.
רשומות ההיסטוריון מגדירות את צְ'יוֹנְגְצָ'אן כפשוט עם חסר חשיבות, אם כי לא ברור כיצד ירד מגדולתו.
לגְ'ווָאנשׂ'וּ היו גם שמונה בנים ששמם לא צויין, אך ידוע שהיו בעלי מוניטין טוב, ופעלו מאוחר יותר בשירות שׁוּן.
על פי המסופר, בשנה ה78 לשלטונו, בהיותו בן 98, נפטר ונקבר בפּוּיָאנְג (במחוז חנאן של היום), ואת כסאו ירש קוּ, הבן של בן-דודו.
מלכי מדינת צ'וּ בתקופת המדינות הלוחמות נחשבו לצאצאיו – בשיר הנודע "צער הפרידה" של צ'וּ' יְוֵּ'אן (屈原《离骚》) הכותב מייחס עצמו לזרעו של גְ'ווָאנשׂ'וּ, וידוע כי היה בן לאותו שבט של מלכי צ'וּ.