כל מה שרצית לדעת על גוסטב החמישי, מלך שבדיה:
גוסטב החמישי (בשבדית: Gustaf V, שמו המלא: Oscar Gustaf Adolf; 16 ביוני 1858 – 29 באוקטובר 1950) היה מלך שבדיה מ-1907 ועד מותו.
הוא היה בנם הבכור של אוסקר השני, מלך שבדיה ושל רעייתו סופייה מנסאו, אחותו למחצה של אדולף, הדוכס הגדול מלוקסמבורג.
הוא מלך מיום מותו של אביו, ועד היום תקופת מלכותו היא השנייה באורכה מבין כל מלכי שבדיה והארוכה ביותר כמבוגר והוא המלך שהאריך ימים יותר מכל מלכי שבדיה.
גוסטב החמישי היה המלך האבסולוטי האחרון בשבדיה.
באופן כללי סמכויותיו מתו יחד אתו, אף על פי שרשמית הן בוטלו רק בעת שינוי החוקה ב-1974.
הוא היה המלך הראשון בשבדיה מאז ימי הביניים שלא הוכתר בטקס הכתרה, מסורת הממשיכה עד היום.
ראשית תקופת מלכותו של גוסטב החמישי עמדה בסימן עלייתו של המשטר הפרלמנטרי בשבדיה, למרות שבאירועים שקדמו למלחמת העולם הראשונה, הוא הדיח מתפקידו את ראש ממשלת שבדיה הליברלי, קרל סטאף והחליף אותו בהיילמר המרשלד (אביו של דאג המרשלד) שסר למרותו ושכיהן במשך רוב תקופת המלחמה.
עם זאת, לאחר שהליברלים והסוציאל-דמוקרטים בהנהגתו של יורשו של סטאף, נילס אדן, הבטיחו לעצמם רוב בפרלמנט, התיר המלך לאדן להרכיב ממשלה חדשה שדה פקטו שללה מהמלך את כל סמכויותיו המעשיות והנהיגה זכות הצבעה כללית וזכות בחירה לנשים.
כשהוא הכפיף את עצמו לעקרונות המלאים של דמוקרטיה פרלמנטרית, נותר גוסטב החמישי כדמות פופולרית במשך 31 השנים האחרונות למלכותו.
למרות זאת, הוא לא היה מחוסר השפעה לחלוטין.
במהלך מלחמת העולם השנייה, הוא לכאורה דחף את ממשלת הקואליציה של פר אלבין הנסון לקבל את בקשתה של גרמניה הנאצית לסיוע לוגיסטי.
סירוב לבקשה זו היה עלול לגרום לפלישה גרמנית לשבדיה.
עובדות אלו נותרו שנויות במחלוקת עד היום, למרות שלא ידוע על תמיכה נלהבת מדי של המלך בפשיזם או בלאומניות קיצונית.
עמדותיו הפרו-גרמניות והאנטי-קומוניסטיות של המלך היו ידועות גם במהלך מלחמת העולם הראשונה.
לאחר מותו בגיל 92, נרמז על נטייתו ההומוסקסואלית במסגרת "פרשת האיבי" (Haijbyaffären).
מאהבו לכאורה, קורט האיבי, פושע ופדופיל מורשע, נכלא ב-1952 בעוון סחיטה של בית המלוכה בשנות השלושים (הומוסקסואליות נחשבה לעבירה פלילית בשבדיה עד ל-1944, למרות שמעמדו של גוסטב החמישי העניק לו חסינות אוטומטית).
גוסטב החמישי היה צייד וספורטאי נלהב.
הוא הכריז על פתיחתה של אולימפיאדת סטוקהולם ב-1912 והיה יושב הראש של ההתאחדות השבדית לספורט מ-1897 ועד לעלייתו לכס המלוכה.
הוא ייצג את שבדיה, תחת הכינוי הבדוי "Mr G", כשחקן טניס תחרותי והמשיך לעשות זאת עד לשנות השמונים שלו, כאשר ראייתו התדרדרה במהירות.