כל מה שרצית לדעת על ג'ורג' מאלורי:
ג'ורג' מאלורי (באנגלית:George Herbert Leigh Mallory; 18 ביוני 1886 — 8-9 ביוני 1924), היה מטפס הרים בריטי, שהשתתף בשלוש המשלחות הבריטיות הראשונות לאוורסט, בשנות ה-20 המוקדמות של המאה העשרים.
מאלורי ושותפו אנדרו אירווין נעלמו במהלך הטיפוס על ההר מן הצד הצפוני (טיבט) במשלחת של 1924.
גורלו של מאלורי היה לוט בערפל במשך 75 שנים, עד שגופתו נמצאה בשנת 1999.
שלוש המילים המפורסמות בעולם הטיפוס – "כי הוא שם" ("Because it's there") הן תשובתו של מאלורי לשאלה "למה אתה רוצה לטפס על האוורסט?".
מאלורי טיפס על האוורסט כאשר היה בן 38 ומטפס מנוסה.
לאחר שהשתתף כבר בשתי משלחות קודמות לאוורסט, הגיע מאלורי למסקנה שללא חמצן, הסיכויים להצליח קלושים.
הוא צירף אליו את אנדרו אירווין, שהיה בן 22, תלמיד מוכשר באוניברסיטת ספיצברגן, אף על פי שלא היה לו ניסיון בטיפוס לגבהים כאלה.
במהלך המשלחת שיפר אירווין במידה רבה את מערכות החמצן שהיו למטפסים והפך מומחה לציוד נשימה.
בבוקר ה-6 ביוני יצאו מאלורי ואירווין מן האוכף הצפוני, אוכף בגובה של 7050 מ'.
הם תכננו לטפס עוד שלושה ימים.
מאלורי ואירווין נראו בפעם האחרונה בשעה 12:50, ב-8 ביוני.
מנהיג המשלחת, נואל אודל (Noel Odell) ראה אותם כשהעננים התפנו לרגע.
הם היו מתחת לאחד הקטעים התלולים שעל הרכס (ה"מדרגות") והוא אמר שנראו "מתקדמים במרץ" ("going strongly for the top").
הוא היה בטוח שהם יגיעו אל הפסגה.
לאחר זמן קצר חזרו העננים לכסות את ההר ומאלורי ואירווין לא נראו עוד.
אודל חשב שראה את מאלורי בקרבת הפסגה לרגע קצר, אך בשל הערפל לא יכול לדעת אם הוא התקדם אל הפסגה או ממנה.
השאלה אם הם הגיעו לפסגה או שנהרגו בדרך אליה הייתה ועודנה תעלומה.
רק בשנת 1960 הצליחה משלחת סינית להגיע לפסגה במסלול שעשו מאלורי ואירווין.
המדרגה השנייה, מצוק תלול למדי בגובה 8500 מ' לערך, מהווה אתגר טיפוס קשה ביותר.
ללא הסולם שנמצא שם היום, לא סביר שמאלורי ואירווין הצליחו לטפס קטע של 18 מ', בדירוג 6b, בגובה כזה.
בשנת 1933, 9 שנים לאחר היעלמותם של מאלורי ואירווין, נמצא גרזן הקרח של אירווין בגובה 8,573 מ' על ידי פרסי ווין-האריס (Percy Wyn-Harris), מטפס הרים בריטי נוסף.
כלומר, כ-300 מ' מתחת לפסגה.
בשנת 1975 נראתה גופת מטפס בגובה מתחת לגרזן הקרח, והסברה המקובלת הייתה כי זוהי גופתו של אירווין.
בשנת 1999 יצאה משלחת במטרה לשפוך מעט אור על התעלומה.
הגופה נמצאה והתברר שזוהי גופתו של מאלורי.
מאלורי נמצא עם רגל שבורה, פגיעות בגולגולת, וידיים פרושות לרווחה, כאילו ניסה לבלום נפילה.
בשנת 2009 פרסם הסופר האנגלי ג'פרי ארצ'ר ביוגרפיה של מאלורי בשם שבילי התהילה.
בביוגרפיה זו העלה ארצ'ר את האפשרות שמאלורי ואירווין אכן הגיעו אל פסגת האוורסט ביום בו מצאו את מותם ואילו המוות נגרם בשל תאונה שהתרחשה בדרכם מטה, אל המחנה הסמוך בו המתין להם אודל.
לדברי ארצ'ר, הבטיח מאלורי במכתבו האחרון לאשתו רות, כי לכשיגיע אל פסגת האוורסט, יניח עליה את תמונתה, שהייתה שמורה עמו תמיד בארנקו.
ב-1999, כשהתגלתה גופתו של מאלורי, מצא עליה המטפס הגרמני קונרד אנקר את הארנק, אך תמונת רות לא הייתה בו.
יש הסבורים כי הדבר מעיד על כך שמאלורי אכן הגיע אל הפסגה טרם מצא את מותו.
ב-14 במאי 1995 הניח נכדו של מאלורי, ג'ורג' לי מאלורי השני, תצלום מצופה ניילון של סבו וסבתו על פסגת האוורסט.
במילותיו שלו, הוא השלים בכך עניין משפחתי קטן, לא סגור.
גופתו של אירווין לא נמצאה.
ג'ורג' מאלורי, 1915.