גטו רומא

כל מה שרצית לדעת על גטו רומא:
גטו רומא היה גטו שהוקם ברומא בשנת 1555, ברובע סנטאנג'לו שבעיר, כשלושים שנה לאחר הקמת הגטו היהודי הראשון – בוונציה.
יהודי רומא חויבו לגור בגטו במשך 242 שנה, עד שנת 1798, אז כבש נפוליאון בונפרטה את רומא, והגטו בוטל זמנית.
הקמת הגטו באה בעקבות בולה של האפיפיור פאולוס הרביעי, כי היהודים הם רוצחי ישו ואינם יכולים לחיות כאזרחים שווי זכויות בעיר אחת עם הקתולים.
הכרזת האפיפיור, שניתנה ב-14 ביולי 1555, כונתה בשם Cum nimis absurdum, על שם משפט הפתיחה שלה שקבע "יהיה זה אבסורדי ויגרום לאי נחת מוחלטת, שהיהודים אשר נמצאו חייבים בדין באשמתם ונידונו על ידי האל לשעבוד נצחי.
.
.
",‏ ולמילים אלו נלוו הגזרות שהוטלו על היהודים.
האשמה זו הוסרה בשנת 1963 על ידי האפיפיור יוחנן ה-23.
האיגרת ציוותה על יהודי רומא לעזוב את בתיהם ברחבי העיר ולהתרכז ברובע מוקף חומה, בחלקו הדרומי של שדה מרס, ששעריו היו ננעלים בלילה.
פרק הזמן שהוקצב למעבר היה שישה חודשים, ובמהלכם היה על היהודים למכור לנוצרים את רכוש הדלא-ניידי והעסקים שבבעלותם, שלפי הערכה נמכרו בכחמישית מערכם האמיתי.
גזרה זו הייתה רק אחת מהגזרות שניחתו על היהודים באותה תקופה.
הגטו אמנם בוטל באופן רשמי ב-1798, אך הוחזר לתוקפו מעט אחרי שמדינת האפיפיור חזרה לשלוט בעיר.
ב-1848 בוטל שוב הגטו, במהלך מרד, אך שוב באופן זמני.
הגטו בוטל באופן סופי ב-1870.
התחום המקורי שנקבע לגטו היה בדרומו של שדה מרס בין נהר הטיבר, באזור שבו היה עולה על גדותיו לעתים קרובות (ראו תמונה משמאל עם סימן הגאות) ועד למרכז העתיק של רומא, ברחוב ויה דל פורטיקו ד'אוטביה (Via del Portico d'Ottavia).
שטחו המקורי של הגטו עלה על 23 אלף מטר רבוע, ובסוף המאה ה-17 כבר חיו בו כעשרת אלפים תושבים בצפיפות גבוהה.
בשנת 1823 הוחלט להרחיבו צפונה, וכך הגיע הגטו כמעט עד לרחובות הקרויים כיום ויה דל פונרי (Via del Funaro) ו-ויה דל פלנאני (Via dei Falegnani).
שער הכניסה לגטו נקבע בין הרחובות.

נלקח מויקיפדיה

הגדרות נוספות הקשורות לגטו רומא:
•יהדות איטליה
•קהילות יהודיות באיטליה
•גטאות באיטליה
•סנטאנג'לו