כל מה שרצית לדעת על גיאורג איבאנוביץ' גורדייף:
גיאורג איבאנוביץ' גורדייף (או גורדג'ייף) (Georges Ivanovich Gurdjieff) (13 בינואר 1866? – 29 באוקטובר 1949) היה מיסטיקן יווני-ארמני ומורה רוחני.
נולד למשפחה יוונית-ארמנית באלכסנדרופול (כיום גויומרי שבארמניה).
על ילדותו ונעוריו ידוע מתוך ספרו "פגישות עם אנשים מיוחדים" בהם מציג גורדייף את העולם שבו הוא גדל ואת הדמויות שהשפיעו על חייו.
ספר זה אף היה לסרט בשנת 1979 בבימויו של פיטר ברוק, הנחשב כיום לאחד ממנהיגי התנועה בפריז.
גורדייף הירבה במסעות ברחבי אסיה והמזרח התיכון, בחיפוש אחר "הידע העתיק", אותו ידע שנשתמר, כביכול, בתרבויות נסתרות ועתיקות.
הוא ביקר ושהה במנזרים בלתי ידועים ובבתי מקדש ממסורות שונות (כמו למשל: מסדר סופי במרכז אסיה הקשור, לטענת גורדייף, לאחוות סרמונג) וחקר את העקרונות של אותו ידע, ידע שגילויו עשוי להוביל את האדם להכיר את המציאות האובייקטיבית בה הוא חי.
ב-1913 חזר למוסקבה, שם החל להפיץ את רעיונותיו.
הוא התווה את המושג "הדרך הרביעית", שבמרכזו עומד האדם כישות ישנה, אשר אינה מודעת לעצמה ולכוחות הפועלים עליה.
על מנת להתפתח, על האדם ללמוד את עצמו תוך התבוננות פנימית באלמנטים המרכיבים אותו, בתהליכים המתרחשים בתוכו, תוך התחשבות בחוקים הקוסמיים השולטים ביקום בכל רמותיו.
לפי תפיסתו של גורדייף קיימים באדם שלושה מרכזים: המרכז השכלי, המרכז הרגשי והמרכז הגופני ושלשה סוגים של עבודה רוחנית בהתאמה: דרך היוגי באמצעות לימוד וכתבים, דרך הנזיר באמצעות התבודדות ותפילות, ודרך הפאקיר באמצעות כאב וסבל.
הדרך הרביעית משלבת מאמץ בכל שלושת המרכזים ושלשת דרכי העבודה על מנת להתעורר מהשינה בה הוא שקוע בחייו ומרכזה הוא "זכירה עצמית": פעולה המאפשרת לאדם לנתב את כוחותיו הנפשיים והפיזיים באופן המאפשר לו "חשיבה ישותית" המפתחת את מהותו.
גורדייף הציג את סמל התשיעון (האניאגרם) למערב.
בין ספריו הנוספים (המתורגמים לעברית) ניתן למצוא את:
"סיפורי בעל זבוב לנכדו – ביקורת אובייקטיבית חסרת פניות על חיי האדם".
"פגישות עם אנשים מיוחדים".
תלמידו המפורסם של גורדייף, פטר דמיינוביץ' אוספנסקי חיבר את הספר "חיפוש אחר המופלא", בו הוא מציג את רעיונות "הדרך הרביעית" כפי שלמד במשך שמונה שנות לימודיו עם גורדייף.
בישראל פועלות מספר קבוצות הלומדות את תורתו של גורדייף, ביניהן אגודת החברים Fellowship of Friends שהתבססה באופן ישיר על הלימוד של אוספנסקי ומתמקדת ברעיון של זכירה עצמית.
קבוצה מרכזית נמצאת ביודפת.