כל מה שרצית לדעת על ג'ימי בריין:
ג'יימס "ג'ימי" בריין (אנגלית: James "Jimmy" Brain; 11 בספטמבר 1900 – 1971) היה כדורגלן אנגלי.
בריין נולד בבריסטול, והחל את הקריירה באופן לא מוצלח בקארדיף סיטי הוולשית, לפני שהפך לשחקן הרכב קבוע במועדון במועדון הוולשי טון פנטרה.
בריין עבר לשחק בארסנל ב-1923, ובשמונה שנותיו במדי התותחנים הוא הפך לאחר ממבקיעי השערים הטובים ביותר בהיסטוריה של המועדון.
בעונתו הראשונה בארסנל הוא שיחק בקבוצת המילואים של המועדון, וכבש את שער הניצחון בהופעת הבכורה שלו נגד טוטנהאם הוטספר ב-25 באוקטובר 1924.
בריין היה חלוץ מצטיין לאורך כל הקריירה שלו, והיה המבקיע המצטיין של ארסנל במשך ארבע עונות רצופות (1924/1925 – 1928/1929), כולל 39 שערים בעונת 1925/1926, שבה הבקיע ארבע פעמים שלושער.
שיא זה הוא שני רק ל-45 השערים של טד דרייק בעונת 1934/1935.
בעונת 1926/1927 הוא הבקיע 34 שערים, מתוכם שתי רביעיות נגד שפילד ונסדיי וברנלי.
המועדון הצליח להעפיל לגמר גביע ה-FA בעונת 1926/1927 בזכות שעריו של בריין, אך בגמר הפסיד לקארדיף סיטי כתוצאה מטעותו של השוער דן לואיס.
בריין לא שיחק היטב בעונת 1929/1930, והודח מההרכב הראשון לטובת שחקני ההתקפה ג'ק למברט, דייוויד ג'ק ודייב הולידיי, כאשר בסך הכל הוא משתתף בשישה משחקים באותה עונה.
בריין החמיץ את ניצחון ארסנל על האדרספילד טאון בגמר גביע ה-FA, כיוון שהמאמן העדיף את למברט.
אולם, בעונת 1930/1931 הוא שיחק ב-16 משחקים והבקיע ארבעה שערים, ובסיום העונה זכה המועדון באליפות הראשונה בתולדותיו.
הופעתו האחרונה של בריין במדי ארסנל הייתה בניצחון 2 – 0 נגד שפילד ונסדיי ב-21 במרץ 1931.
לקראת סוף דרכו בארסנל הוא כבר היה מבוגר, ואת מקומו כמבקיע השערים המוביל תפסו למברט וג'ק.
בספטמבר 1931 הוא עבר לטוטנהאם הוטספר תמורת 2,500 £, והיה לאחד השחקנים הבודדים שעברו באופן ישיר בין שני המועדונים היריבים.
בעונותיו בארסנל הוא הבקיע 139 שערים ב-232 משחקים, מספר המציב אותו במקום החמישי בטבלת כובשי השערים של המועדון, והוא גם היה לשחקן הראשון בארסנל שמבקיע למעלה מ-100 שערים.
למרות זאת בריין מעולם לא זומן לנבחרת אנגליה, למרות שזומן לאימוני הנבחרת.
בריין היה בשנות ה-30 לחייו כאשר הצטרף לטוטנהאם, והבקיע במדי המועדון 10 שערים ב-47 משחקים.
ב-1934 הוא עזב את טוטנהאם, ובשלהי הקריירה שלו שיחק בסוונסי טאון ובבריסטול סיטי.
לאחר פרישתו ממשחק פעיל הוא אימן את קינגס לין ואת צ'לטנהאם טאון מ-1939 עד 1948, ולאחר מכן פרש לחלוטין מכדורגל.