כל מה שרצית לדעת על גרעינים לבנים:
גרעינים לבנים הוא ספר של הסופרת הישראלית יוכי ברנדס.
שם הספר נגזר ממאכל התאווה של המספרת, גרעיני דלעת (גרעינים לבנים), על מנת לקבל מאביה גרעינים אלו הייתה מוכנה בילדותה לאכול פולקס "מכובסים" של עוף, למרות שסלדה מהם.
ואף הייתה מוכנה שמוכר הגרעינים יגע בה וינשק אותה בשביל לקבל גרעינים בשבועות בהם לא היה לה כסף.
הספר מספר שני סיפורים מקבילים אודות שתי נשים בדיוניות.
גיבורת הספר היא אסנת רביב ילידת גבעת אולגה, שכונת העוני של חדרה.
גדלה כיתומה מאם בבית בו לא היה כסף, ובכל פעם שנדרשה לשלם תשלום לבית הספר היה אביה, יחזקאל, פותח בטרוניות על העדר אפשרות לשלם.
בגלל מצבה הקשה של המשפחה קיבלה פטור משירות צבאי.
עוד כתלמידת בי"ס יסודי עבדה כשמרטף, והכסף מימן לה גרעינים לבנים, תשלומי בית ספר ובילוי בלי שנזקקה לבקש כסף מאביה.
בבית ספר תיכון למדה בתיכון של חדרה, שם הייתה תלמידה מצטיינת ומנודה חברתית בתור הילדה הלא שייכת, מאולגה.
כסטודנטית עבדה כמורה בקריית גת.
כיום (בעת שהסיפור מסופר) נשואה לגדעון.
עיתונאית ובעלת טור.
הספר מתחיל בנסיעתה של הגיבורה אל בית אביה, במטרה לאסוף אותו לטקס ההשבעה של בנה בצה"ל.
האב מתלונן על מחושים ולא נוסע.
את העוגה שהכין כתקרובת לנכדו היא לוקחת ומשליכה לפח אשפה כי העוגה מזכירה לה זכרונות ילדות.
אז מודיע לה בעלה כי לא יוכל לנסוע איתה לטקס ההשבעה ומצוות לה כנהג את עוזרו אסף.
בדרך חזרה מהטקס, מבקש אסף לעצור בבית העלמין של זכרון יעקב ומספר לאסנת על משפחתו.
בימים שלאחר מכן הם נפגשים ואסף ממשיך בסיפור.
באחד הימים מתקיים אירוע רשמי בו אסנת ואסף מתנגחים עם אנשי שמאל.
אסף טוען שהברון רוטשילד לא הבין את המציאות הישראלית ואילו אסנת מספרת מחוויותיה כי כשהמצב הכלכלי בבית היה קשה היה אביה מתחזק בדת וכשהמצב הוקל הייתה מתרופפת אדיקותו.
וזה כנגד הטיעון שהמרידה בברון הייתה על רקע דתי, ולטענתם של אסנת ואסף הרקע הדתי היה כיסוי למצוקה כלכלית.
מאוחר יותר מופיע באחד העיתונים קטע רכילותי שמגלה שאשת המנכ"ל נפגשת בבתי קפה עם עוזר המנכ"ל, ידיעה שגורמת למתח בין אסנת לגדעון.
כשאסף מסיים לספר את הסיפור אסנת מכינה כתבה לעיתון על סמך הסיפור.
היא רוצה לצרף תמונות הקברים של יוסף ורבקה ולשם כך נוסעת לבית העלמין של זכרון יעקב, שם אמר לה אסף שהם קבורים.
כשהיא לא מוצאת את הקברים, היא מבררת את כתובתו של אסף בירושלים, מגיעה לשם ומוצאת את אמו, סוולאנה לורנאצ'וב, שמספרת לה שאסף עלה לישראל בגיל 13 מאוקראינה.
בלי קשר לרומניה.
ואת הסיפור המציא בכיתה יא' כאשר עשה עבודה על "מושבות העלייה הראשונה בראי העיתונות".