כל מה שרצית לדעת על דאו דה ג'ינג:
דאו דה ג'ינג (סינית: 道德經) הוא חיבור הכולל 81 שירים קצרים, אשר כתיבתו מיוחסת לחכם הסיני לאו דזה.
פירוש השם, בתרגום גס, הוא "ספר הדרך והסגולה".
באופן מסורתי חיבורו מיוחס למאה ה-6 לפנה"ס, אם כי יש חוקרים המאחרים את תאריך חיבורו עד למאה ה-4 לפנה"ס.
הדאו דה ג'ינג הוא החיבור המוקדם ביותר בהגות הטאואיסטית ונחשב על-פי רוב לחיבור החשוב והמשפיע ביותר בתחום.
השפעתו נודעה לא רק על התפיסה הטאואיסטית אלא על הפילוסופיה הסינית בכלל.
השירים מתארים את צורת ההתנהגות הראויה על-פי התפיסה הטאואיסטית, השואפת לאזן בין היסודות השונים והמנוגדים של הקיום, ולהגיע להרמוניה עם דרכו הטבעית של הקיום, על ידי חיי פשטות ומתינות, וגישה הדוגלת בהתערבות מזערית ככל הניתן על-מנת להשפיע על סביבתו.
משמעותם של חלק מהשירים סתומה ונתונה לפרשנויות שונות, ותרגומים שונים של היצירה, לעתים מציגה אותם בצורה שונה מאוד אלו מאלו.
בתחילת המאה השלישית כתב הפילוסוף וַּואנג בִּי פרשנות קאנונית לדאו דה ג'ינג, תוך שהוא משלב בה מונחים קונפוציאניים, והופך את הדַאוֹאיזם, מתורה לעולם שאין בו כלום והכול בו חסר משמעות וטעם, לתורה שהיא רלוונטית לחיים.
נוסח הדאו דה ג'ינג שהופיע בפרשנותו של וַּואנג בִּי נחשב למדויק ולאמין ביותר, עד לגילוי הטקסטים בחפירות מא וואנג דווי (Mawangdui) בשנת 1973, ומאוחר יותר הטקסטים שנמצאו בשנת 1993 בגואו-דיאן (Guodian), שהם כיום הגרסה העתיקה ביותר של הספר.
הדאו דה ג'ינג תורגם לשפות רבות, ונחשב לאחד החיבורים הנפוצים ביותר בעולם.
לעברית תורגם לראשונה בשנת 1973 על ידי יורי גראוזה וחנוך קלעי, ונדפס בהוצאת מוסד ביאליק.
מאז תורגם לעברית מספר פעמים נוספות.