כל מה שרצית לדעת על דוד מונשיין:
דוד מונשיין (נולד ב-1941) הוא איש עסקים, עיתונאי וסופר ירושלמי.
מונשיין נולד למשפחת חסידי גור בשכונת "יגיע כפיים" שבירושלים, למשפחה ירושלמית מזה דורות רבים.
אביו, מרדכי מונשיין היה משותפי מאפיית "המשביע".
אמו, לאה מונשיין, הייתה בכירה בבנק מרכנתיל בירושלים, ונפטרה בגיל 40 כשמונשיין היה בן 20.
בשנות ה-60 למד באוניברסיטה העברית בגבעת רם שבירושלים.
בזמן לימודיו היה פעיל בהסתדרות הסטודנטים ובארגון אירועי יום הסטודנט.
בתקופה זו נודע כבליין ופעל לפיתוח תרבות חיי הלילה בירושלים.
הוא יזם יחד עם שותפו אמנון צבן "הצגות חצות", בהן היו שוכרים אולמות קולנוע בחצות ומוכרים כרטיסים לסטודנטים שמלאו את האולמות בתפוסה מלאה, בשילוב להקות קצב כגון הבמה החשמלית.
כמו כן טבע רבות מאמרות הכנף השנונות והמצחיקות שפורסמו בעיתון הסטודנטים "פי האתון", לדוגמה: "חכם עיניו בראשו, טיפש הולך לאופטיקאי" או "כל ישראל ערבים זה לזה אבל אף אחד לא משלם את השטרות".
בשנת 1971 פתח את סוכנות תיווך הנדל"ן "הקטנה ביותר בירושלים", והתמחה במכירת בתים טמפלרים במושבה הגרמנית, בתים ערביים בטלביה ובקטמון, ובתים פרטיים ברחביה ובשערי חסד.
יזם את רוב החנויות ברחוב הלל המתחדש בשנות ה-90 המוקדמות.
במשך השנים צבר חוויות רבות אותן תיעד בטורו בעיתוני "עיתון ירושלים", "עיתון חדשות", "עיתון כל העיר" וכן בספריו "סיפורי מונשיין", "מונשיין השני" (הוצאת מודן) ו"אגדות מונשיין" ("חושך הוצאה לאור").
הספר "אגדות מונשיין" פורסם כביבליוגרפיה מוערת לעובדי הוראה וחינוך בשנת 1995 על ידי הממונה על אישור ספרי לימוד ועורך הביבליוגרפיה המוערת במשרד החינוך.
מסיפורו "דואר אקספרס" נעשה סרט סטודנטים בשם "נחמן ליימינר-דואר אקספרס" אשר יוצריו גיא ליברמן ויואל פרויליך זכו בפרס וולג'ין בפסטיבל הקולנוע ירושלים 1997 .
דוד מונשיין שיחק במספר סרטים בתפקידים קצרים, להלן חלק מהרשימה:"יהושע יהושע", 1988, בתפקיד כהן ובניו;"מלך הסלים",1988, בתפקיד מאמן קריית גנים;"כפפות" (על פי סיפורו של דן צלקה), 1986, בתפקיד העיתונאי אהרוני בן שלום;"קוקו בן 19" (סרטו של דני ורטה), 1985, בתפקיד האמרגן.