כל מה שרצית לדעת על דומניקו דרגונטי:
דומניקו קרלו מריה דרגונטי (באיטלקית: Domenico Carlo Maria Dragonetti, 17 באפריל 1763 – 16 באפריל 1846) היה נגן קונטרבס וירטואוז ומלחין איטלקי.
בשלושים שנותיו הראשונות נשאר בעיר הולדתו, ונציה וניגן בתזמורת האופרה בופה, בקאפלה של בזיליקת סן מרקו ובגראנד אופרה של ויצ'נצה.
פרסומו פשט בארצות אחרות והביא עמו הזמנות שונות, אך הוא דחה את כולן, לרבות את הזמנת הצאר הרוסי.
בשנת 1794 עבר ללונדון, שם ניגן בתזמורת של תיאטרון המלך.
הוא נשאר בלונדון עד יומו האחרון.
בחמישים השנים הבאות תפס בהדרגה מקום של כבוד בחוגי המוזיקה של בירת אנגליה, השתתף בקונצרטים של האגודה הפילהרמונית של לונדון ובאירועי מוזיקה פרטיים, שבהם פגש אישים רבי-השפעה באנגליה.
דרגונטי התוודע אל היידן, התיידד עמו ובא לראותו באחוזת אסטרהאזי באוסטריה.
כן התוודע אל בטהובן, אותו ביקר פעמים אחדות בווינה ולפניו הדגים את האפשרויות הגלומות בקונטרבס ככלי סולו.
שליטתו בכלי הנגינה הוכיחה את ההגיון שבכתיבת תפקידים מיוחדים לקונטרבס בפרטיטורות תזמורתיות, בנפרד מתפקידי הצ'לו, כפי שהיה מקובל בימים ההם.
דרגונטי נודע בפיתוח קשת הנקראת על שמו, שהעסיק אותו במהלך חייו.
כמלחין חיבר במשך חייו סונאטות, קפריצ'ו וקונצ'רטי לקונטרבס.
דרגונטי עצמו היה וירטואוז שאין שני לו בקונטרבס, שהיה אז על פי רוב כלי בן שלושה מיתרים (לה-רה-סול).
הוא המשיך לנגן עד שנות ה-80 לחייו, כפי שמעידים דברי ברליוז, ששמע אותו.
בתקופת עבודתו בבית האופרה הזדמן לו לנגן בכלי המפורסם שבנה גספארו דה סאלו, בונה כלי קשת אמן מבית אמאטי.
בתקופת חייו של דרגונטי חל מהפך משמעותי במוזיקה המערבית במעבר משלהי תקופת הבארוק לתקופה הקלאסית, בתחילת חייו והמהפכה הרומנטית הגדולה, שהתרחשה במהלך חייו הבוגרים.
הוא נולד כ-20 שנה אחרי מות ויוואלדי, תקופה שבה החלה להתהוות מסורת סולנית, הקונצ'רטו לסולן ותזמורת והקונצ'רטו גרוסו לקבוצת נגנים ותזמורת קיבלו את צורתם בתקופה זו והיו מיועדים לכלי נשיפה או לכינור וודאי לא לקונטרבס.
הוא סיים את חייו 19 שנה אחרי בטהובן.
בתקופה זו, אחרי הסימפוניה השלישית של בטהובן הסימפוניה החמישית של בטהובן, ויתר הסימפוניות הגדולות, ששינו את פני המוזיקה המערבית.
בשנים אלה נכתבו תפקידי קונטרבס חשובים, המהוים אתגר לנגנים גם בימינו אלה.