כל מה שרצית לדעת על דקדוק לקסיקלי פונקציונלי:
דקדוק לקסיקלי-פונקציונלי (אנגלית: Lexical-Functional Grammar; ר"ת: LFG) הוא מסגרת תאורטית בבלשנות.
תאורית ה-LFG שייכת לאסכולת בלשנות גנרטיבית.
הגרסאות הראשונה לתאוריה פותחה בשנות ה-70 של המאה ה-20 על ידי ג'ואן ברזנן ורונלד קפלן כתגובה למה שהם ראו כחולשות של הבלשנות הטרנספורמטיבית.
במהלך השנים חלו התפתחויות רבות ב-LFG, והיא ממשיכה לשמש אלטרנטיבה לתאוריות טרנספורמטיביות חדשות יותר, כגון תאוריית ה-GB והפרוגרמה המינימליסטית.
המחקר ב-LFG מתמקד בראש ובראשונה בתחביר וביחסיו למורפולוגיה ולסמנטיקה.
עד כה נערכו רק מחקרים מועטים בפונולוגיה במסגרת LFG, אולם לאחרונה מתקיים מחקר רב בשילוב של תאוריית האופטימליות עם LFG.
לפי LFG, השפה מורכבת מממדים שונים של יחסים, כאשר כל ממד מיוצג ממבנה שונה, עם חוקים משלו, מושגים משלו וצורה משלו.
שני המבנים העיקריים שדנים בהם במחקר ב-LFG הם:הייצוג של פונקציות (תפקידים) תחביריים (מבנה פונקציונלי או f-structure)המבנה של המרכיבים התחביריים (מבנה המרכיבים או c-structure)למשל, במשפט "האוגר אוכל פלאפל", הניתוח לפי מבנה המרכיבים הוא שהמשפט מורכב משני חלקים — צירוף שמני (צש) וצירוף פועלי (צפ) — וה-צפ מורכב מפועל (פ) ו-צש נוסף.
בתחתית המבנה ישנן המילים מהן מורכב המשפט.
מצד שני, לפי המבנה הפונקציונלי המשפט מורכב מאלמנטים פונקציונליים: נושא, פרדיקאט, זמן, ומושא.
בניגוד לגישות החומסקיאניות, הנחה מפורשת ב-LFG היא שמבני הנתונים המתאימים לתיאור יחסים מבניים בין מלים וצירופים על פני השטח ("עצים תחביריים") אינם מתאימים לתיאור יחסים פונקציונליים; בעוד שמבנה המרכיבים הוא עץ תחבירי, המבנה הפונקציונלי הוא Attribute-Value Matrix, או AVM, שבו אין ייצוג ליחסים כמו סדר לינארי, ומצד שני ייתכנו מצבים שבהם אותו מרכיב נשלט על ידי יותר מ"אם" אחת.
ישנם רבדים נוספים שממלאים תפקיד במחקרים מסוימים ב-LFG, כגון:מבנה הארגומנטים (a-structure)מבנה סמנטי (s-structure)מבנה אינפורמציה(i-structure)מבנה מורפולוגי (m-structure)מבנה פונולוגי (p-structure)כל הרבדים הללו מתקיימים במקביל, וחלק מרכזי מהמחקר הוא אפיון היחסים והקשרים השיטתיים בין הרבדים השונים.
התפישה הזו מבדילה בין LFG לתאוריות חומסקיאניות, שבהן התחביר מנותח כרצף של מבני מרכיבים הממופים זה לזה בעזרת חוקים טרנספורמטיביים הפועלים באופן סדרתי.
גישת LFG שימושית במיוחד כשמדובר בשפות לא-מבניות (non-configurational languages), שבהן היחס בין מבנה לפונקציה הוא עקיף יותר מאשר בשפות כמו אנגלית ועברית, ואינו מתבטא בהכרח בסדר המילים במשפט; מסיבה זאת, חוקרי LFG רואים בה מועמד סביר יותר למודל אוניברסלי של השפה האנושית.
אפיון אחר של LFG הוא הדגש על תהליכים לקסיקליים: פעולות הכוללות שינוי במערכת התפקידים התחביריים, כגון הסביל (פועל פסיבי), נחשבות לקסיקליות ולא תחביריות.
כלומר, הפועל הסביל נרשם בלקסיקון כמילה נפרדת עם מיפוי שונה של הארגומנטים לתחביר.
רעיונות מרכזיים מתפיסת הלקסיקון של LFG הפכו במהלך הזמן למקובלים גם על חלק גדול מהחוקרים במסגרות חומסקיאניות.
על ידי הנחת פעולות פרודוקטיביות בלקסיקון והפרדת תפקיד ממבנה מצליח LFG לתאר דפוסים תחביריים בלי להיעזר בטרנספורמציות.
למשל, במשפט "מה אתה רואה?", גישות טרנספורמטיביות יוצרות מבנה מופשט שבו המילה "מה" מופיעה לאחר הפועל, מכיוון שזהו המיקום הרגיל למושא, ומבנה השטח נגזר ממבנה מופשט זה על ידי הזזת המושא לעמדה שבראש המשפט.
לפי LFG, למילה "מה" יש שני תפקידים במשפט: מילת-שאלה ומושא.
המיקום שלה מתאים לתפקיד של מילת-שאלה, ומערכת האילוצים של השפה העברית מתירה לה למלא גם את הפונקציה של מושא.
מטרה מרכזית ב-LFG היא ליצור מודל שמתאים גם לבלשנים תיאוריים וגם לבלשנים חישוביים.
המודל של LFG מתאפיין בדיוק מתמטי ובשימוש רב בשפה מתמטית לצורך תיאור יחסים ומגבלות, וכן בכך שכל הנחות המודל מנוסחות באופן מפורש וחד משמעי.
מספר מערכות ממוחשבות הכוללות דקדוק מפורט של שפות רבות נכתבו על סמך הפורמליזם של LFG.
בישראל עסק בפיתוח התאוריה פרופסור יהודה פאלק מהאוניברסיטה העברית שבשנת 2001 כתב ספר מבוא אליה בשם "דקדוק לקסיקלי פונקציונלי: מבוא לתחביר מבוסס אילוצים מקבילים".