כל מה שרצית לדעת על האחיות גונג:
האחיות גונג (בהיגוי דרום-וייטנאמי: "האחיות צ'ונג", וייטנאמית: Hai Bà Trưng, תרגום מילולי: "שתי הגבירות גונג"; ידועות גם בשם האחיות טרונג; 12 – 43 לערך) היו מנהיגות צבאיות, שלחמו באזור וייטנאם כנגד השלטון הסיני במאה הראשונה לספירה.
הן נחשבות גיבורות לאומיות בווייטנאם המודרנית כיוון שהובילו מרד מוצלח נגד שושלת האן הסינית, והשיגו שלטון עצמאי למשך שלוש שנים.
האחות הבכורה גונג גאק והצעירה גונג ני נולדו באזור צפון וייטנאם, בכפר קטן בשולי הפריפריה של מחוז מה לין, למשפחה בעלת מסורת צבאית.
אביהן היה ראש המשטרה המחוזית.
הן קיבלו חינוך צבאי מילדות, שכלל לימוד תורות לחימה ותרגול אמנויות לחימה.
מחוז מה לין היה נתון בתקופה זו לשליטת הסינים, והאחיות היו עדות לאורך ילדותן ליחס המשפיל והאכזרי לו זכו המקומיים מצד האצולה הסינית האזורית.
בביקור של ראש משטרה ממחוז שכן פגשה גונג גאק את בנו, טי סג, ובהמשך הם נישאו.
טי סג ניסה להנהיג מרד בסינים, בתגובה ליחסם הנוקשה, אך הוא נכשל והוצא להורג בפומבי.
גונג גאק החליטה למלא את מקומו עם אחותה, ולהצית את המרד מחדש.
בעקבות המרד שהובילו האחיות הצליחו התושבים לגרש כוח סיני מקומי בשנת 39 לספירה.
לאחר מכן החלו האחיות להקים צבא גדול, שלפי הגרסה המסורתית היה מורכב מנשים בלבד.
הכוח כבש כ-65 מבצרים וגירש את הסינים מממלכת נאם וייט.
במשך השנתיים הבאות משלו האחיות כמלכות בממלכה, והצליחו להדוף את כל ההתקפות הסיניות עליה.
עם זאת, שלטונן לא ארך ימים.
הסינים גיבשו כוח צבאי רב, והצליחו להביס את הכוחות הווייטנאמיים.
על פי הגרסה המסורתית, אחת הדרכים בהן הם עשו זאת היא באמצעות כניסתם של חיילים סיניים ערומים לשדה הקרב, דבר שגרם לחיילות צבא האחיות להתבייש ולברוח, והקל על הסינים להשמיד את שאר הכוחות, שכבר היו מוחלשים.
כשהבינו האחיות שלא יוכלו להדוף את הסינים, הן התאבדו בטביעה בנהר האט, כדי לא ליפול לידי הסינים.
חלק מלוחמיהן המשיכו בקרבות עד תבוסתם, וחלק התאבדו כמוהן.
סיפורן של האחיות מוערך מאוד בווייטנאם, כמנהיגות תנועת המרד הראשון בסינים לאחר 247 שנות שלטון סיני.
מקדשים רבים בווייטנאם מוקדשים להן, ובכל שנה בפברואר מתקיים יום זיכרון לציון מותן.
על שמן נקראים אזור האי בה גונג (Hai Ba Trung) במחוז האנוי, וכן מספר בתי ספר ורחובות ראשיים בערים הגדולות.
באמנות הן מאויירות ומפוסלות לרוב כשהן רוכבות על פילים במהלך קרב.
סיפורן של האחיות, לצד מספר סיפורים נוספים על לוחמות שנודעו במסורת הווייטנאמית, מצוטטים על ידי היסטוריונים כרמזים לכך שהחברה הווייטנאמית בתקופה זו הייתה מטריארכלית בחלקה, כלומר נשים יכלו לתפוס תפקידי מנהיגות שונים ולא הוצבו בפניהן מכשולים לכך בשל מינן.