כל מה שרצית לדעת על האנס פון בילוב:
האנס גואידו פון בילוב (גרמנית: Hans Guido von Bülow; 8 בינואר 1830 – 12 בפברואר 1894) היה מנצח, פסנתרן וירטואוז ומלחין גרמני מן התקופה הרומנטית.
הוא היה מן המנצחים המפורסמים ביותר במאה ה-19 ופעילותו הייתה חיונית לביסוס הצלחותיהם של כמה מלחינים גדולים בני זמנו, ביניהם ריכרד וגנר.
פון בילוב נולד בדרזדן, סקסוניה.
מגיל 9 היה תלמידו של פרידריך ויק (אביה של קלרה שומאן), אבל הוריו עמדו על כך שילמד משפטים במקום מוזיקה ושלחו אותו ללייפציג.
בלייפציג פגש את פראנץ ליסט וכאשר שמע מוזיקה משל ריכרד וגנר – בייחוד הצגת הבכורה של "לוהנגרין" בשנת 1850 – החליט להתעלם מתכתיבי הוריו ולחתור לקריירה במוזיקה.
הוא השיג את משרת הניצוח הראשונה שלו בציריך, בהמלצת וגנר, בשנת 1850.
פון בילוב נודע בחוסר הטקט שלו והרחיק מעליו מוזיקאים רבים שעמם עבד.
מסיבה זו פוטר מעבודתו בציריך, אבל במועד זה כבר החל לעשות לו שם הודות ליכולתו לנצח על יצירות חדשות ומורכבות ללא פרטיטורה.
בשנת 1851 נעשה תלמידו של פראנץ ליסט ובשנת 1857 נשא לאישה את בתו של ליסט, קוזימה.
במהלך שנות ה-'50 וראשית ה-60' של המאה ה-19 היה פעיל כפסנתרן רסיטלים, מנצח וסופר, ושמו נודע לא רק ברחבי גרמניה אלא גם ברוסיה.
בשנת 1864 התמנה למנצח אופרת החצר של מינכן, ובמשרה זו השיג את פרסומו העיקרי.
הוא ניצח על הצגות הבכורה של שתי אופרות של וגנר, "טריסטן ואיזולדה" ו"המייסטרזינגר מנירנברג", בשנים 1865 ו-1868; שתי האופרות זכו בהצלחה עצומה.
אלא שאז קמה אשתו קוזימה, שניהלה רומן עם ריכרד וגנר מזה זמן, עזבה אותו עם שתיים מארבע בנותיהם – השתיים שוגנר היה אביהן – ובשנת 1870 התגרשה מפון בילוב.
אף על פי כן, פון בילוב נשאר חסיד של וגנר ומעולם לא ניכר בו שהוא נוטר לו טינה; אדרבא, הוא התאבל על מות וגנר והמשיך לנצח על יצירותיו.
נוסף לתמיכתו במוזיקה של וגנר, עודד פון בילוב את המוזיקה של ברהמס ושל צ'ייקובסקי.
הוא ניצח על ביצוע הבכורה של הסימפוניה הרביעית של ברהמס עם התזמורת שלו עצמו בשנת 1885 וניגן בביצוע בכורה עולמי את הקונצ'רטו הראשון לפסנתר של צ'ייקובסקי בבוסטון בשנת 1875, אירוע סוער, משובש שריקות בוז, קריאות ביניים ועלבונות.
את ברהמס אף כלל בשלושת ה-B – שלושת המלחינים הגדולים בהיסטוריה לדעת רבים, במקום הקטור ברליוז.
התזמורת והתזמורת הצבאית של האנס פון בילובמשנת 1878 עד 1880 היה הופקאפלמייסטר בהאנובר, אבל נאלץ לעזוב לאחר ריב עם הטנור, ששר את תפקיד "אביר הברבור" ב"לוהנגרין" (פון בילוב קרא לו "האביר המברבר").
בשנת 1880 עבר למיינינגן, שם קיבל משרה מקבילה לקודמתה ובנה את התזמורת לאחת המעולות בגרמניה; בין שאר תביעותיו, עמד על כך שהנגנים ילמדו לנגן את כל תפקידיהם בעל פה.
כמה מחידושיו התזמורתיים כללו הוספת קונטרבס בן חמישה מיתרים וטימפני בעל דוושות; הטימפני עם הדוושות נעשה מאז לכלי תקני בתזמורת הסימפונית.
בסוף שנות ה-80' השתקע בהמבורג אבל המשיך לצאת לסיורי קונצרטים, הן בניצוח והן בנגינה בפסנתר.
בראשית שנות ה-90' החלה בריאותו הנפשית והגופנית להתערער והוא חיפש אקלים חמים ויבש יותר להחלים בו; בסופו של דבר, הלך לעולמו בבית מלון בקהיר, מצרים.