כל מה שרצית לדעת על האסכולה הווינאית השנייה:
האסכולה הווינאית השנייה היא קבוצת מלחינים, שמרכיביה היו ארנולד שנברג ותלמידיו בווינה של ראשית המאה העשרים.
מה שאפיין את המוזיקה שלהם בראשית הדברים היה האקספרסיוניזם הפוסט רומנטי ובהמשך, האטונאליות והטכניקה הסריאלית של שנברג, אם כי הוראתו של שנברג (כפי שעולה מספרי הלימוד השונים שפרסם) הצטיינה בגישה מסורתית ושמרנית ולא כללה דיון בשיטה הסריאלית שלו.
(ה"אסכולה הווינאית הראשונה", שכמעט אין מתייחסים אליה אלא בהשוואה לשנייה, כוללת בדרך כלל את המלחינים שגרו ועבדו בווינה בסוף המאה ה-18 ובראשית המאה ה-19, בעיקר וולפגנג אמדיאוס מוצרט, יוזף היידן, לודוויג ואן בטהובן ופרנץ שוברט.
)
חבריה העיקריים של האסכולה, מלבד שנברג, היו אלבן ברג ואנטון וברן, אם כי היו מלחינים נודעים פחות, שראוי אולי לכלול אותם במונח הזה, כגון היווני ניקולאוס סקאלקוטאס וכן תלמידים צעירים, שהצטרפו ממש לפני התפרקותו של הטריומווירט לאחר קרוב ל-50 שנה, כמו האנס אייזלר, האנס ילינק ואחרים.
עד אמצע המאה ה-20 היה מקובל לראות את שלושת חברי האסכולה העיקריים כמקשה אחת, שהרצון והמטרה מאחדים אותם, וגישה מוטעית זו העלימה כמעט מן העין את הניגודים שהיו קיימים ביניהם מבחינת הטיפוס, הכשרונות וההישגים.
גישה זו תוקנה בראייה מרוחקת יותר במחצית השנייה של המאה ה-20.
פעילותה של האסכולה הווינאית, שראשיתה במפנה המאה, הגיעה לשיאה בשנות ה-20' של המאה, שיא שבא לביטוי בחיבור ווצק והסוויטה הלירית של ברג, היצירות הראשונות בשיטת שנים-עשר הטונים של שנברג והסימפוניה אופוס 21 של וברן, ובשיתוף יצירתי וידידות רוחנית בין המורה והתלמידים, כפי שאפשר ללמוד מחילופי המכתבים בין שנברג לברג ובין ברג לווברן.
על הקשר הזה הקיץ הקץ בשנת 1933, עם עליית המשטר הנאצי לשלטון בגרמניה.
שנברג, היהודי המומר, גלה לארצות הברית, אלבן ברג מת באופן פתאומי בשנת 1935 ווברן נהרג בידי חייל אמריקאי בספטמבר 1945.