כל מה שרצית לדעת על הגישה ההתייחסותית:
הגישה ההתייחסותית היא אסכולה בת זמננו בפסיכואנליזה, המדגישה את תפקיד מערכות היחסים בנפש האדם.
הגישה החלה להתפתח בשנות השמונים בארצות הברית, בניסיון לשלב את הפסיכואנליזה הבינאישית העוסקת בחקירת יחסי גומלין בין-אישיים, עם רעיונות של תאוריית יחסי אובייקט אודות החשיבות הפסיכולוגית של הפנמת מערכות יחסים.
הגישה ההתייחסותית מניחה כי הנפש האנושית היא בבסיסה תופעה חברתית, וכל אינדיבידואל ממקד ומממש אותה באופן משני.
האדם נולד עם רצון ליצור יחסים עם סובביו, והאישיות מתפתחת מתוך מערכות היחסים הראשוניות של התינוק עם הוריו ודמויות משמעותיות אחרות.
הגישה ההתייחסותית אפשרה בדיקה מחדש של תפיסות מסורתיות והתייחסות אחרת לאפיונים כמו מסגרת הטיפול, נייטרליות, הימנעות, התנגדות, העברה וחשיפה עצמית.
התאורטיקנים המוכרים ביותר בגישה ההתייחסותית הם סטיבן מיטשל וג'יי גרינברג.
הספר "יחסי אובייקט בתאוריה פסיכואנליטית" נחשב כספר המרכזי הראשון שתיאר גישה זו.