כל מה שרצית לדעת על הדוכסות הגדולה של ליטא:
הדוכסות הגדולה של ליטא (בליטאית: Lietuvos Didžioji Kunigaikštystė; ברותנית (סלאבית עתיקה): Wialikaje Kniastwa Litowskaje, Ruskaje, Żamojckaje; בבלארוסית: Вялікае Княства Літоўскае; בפולנית: Wielkie Księstwo Litewskie) הייתה מדינה במזרח אירופה שהתקיימה מהמאה ה-12 ועד המאה ה-18.
הדוכסות נוסדה על ידי הליטאים, אחד השבטים הבאלטים הפגאניים שמוצאו ממזרח ליטא ומערב בלארוס של היום.
מהמאה ה-13 התערו השליטים הבאלטים בשבטים סלאביים, אבותיהם של הבלארוסים המודרניים וקיים ויכוח האם הייתה ליטא מדינה באלטית החל מאותה תקופה.
לאחר היווסדה התפשטה הדוכסות וכבשה שטחים גדולים שהיו שייכים לרוס של קייב.
הדוכסות הגדולה של ליטא כללה את השטח עליו שוכנות כיום ליטא, בלארוס, אוקראינה, חלקים מלטביה, מולדובה, רוסיה ופולין.
בשיא התפשטותה, במאה ה-15, היא הייתה המדינה הגדולה באירופה.
החל מהמאה ה-14 הורכבה רוב אוכלוסיית הדוכסות מסלאבים מזרחיים.
מסיבה זו מקובל להתייחס לדוכסות כאל מדינה סלאבית החל מתקופה זו.
הרחבת שטחי השליטה של הליטאים החלה במאה ה-12 על ידי פשיטות על הערים העשירות נובגורוד ופסקוב.
במאה ה-13 החלו המלחמות עם המסדר הטבטוני והליבוני.
בתקופה זו עלה לשלטון הדוכס מינדאוגאס (בליטאית: Mindaugas, בבלארוסית: Міндоўг).
בסביבת 1250 הוא התנצר באחד הכנסייות הראשונות בדוכסות שנבנתה בעיר לובץ'.
בעקבות קבלת הנצרות הוא הוכתר למלך ליטא ב-1253.
נסיגתו מהנצרות הביאה להורדת הממלכה לדרגת דוכסות גדולה ובתואר זה התייחסו לליטא החל מהמאה ה-14.
הממלכה הרב-לשונית התהוותה בזמן שלטונו של הדוכס הגדול גדימינאס (ליטאית: Gedimínas, בלארוסית: Гедзімін).
בזמן שלטונו של בנו, אלגירדאס (ליטאית: Álgirdas, בלארוסית: Альгерд), הדוכסות התפשטה לשיא שטחה הטריטוריאלי.
יורשו של אלגירדאס, יוגאיילה (ליטאית: Jogaila, פולנית: Władysław Jagiełło, בלארוסית: Ягайла), פתח פרק חדש בהיסטוריה של הדוכסות בחתימתו על הסכם קרבו ב-1386.
הסכם זה איחד את הדוכסות הגדולה עם ממלכת פולין באוניה פרסונלית וחייב את קבלת הנצרות הקתולית על ידי הליטאים הבאלטים, שהיו העם הפגאני האחרון באירופה.
זמן קצר לאחר מכן עלה ויטאוטאס הגדול (ליטאית: Vytautas, פולנית: Witold Kiejstutowicz, בלארוסית: Вітаўт) לשלטון בדוכסות הגדולה.
הוא הוביל את צבא הדוכסות לקרב גרונוולד ב-1410, שסימל את תחילת הנפילה של המסדר הטבטוני.
אחרי מותו של ויטאוטאס, הורעו היחסים של ליטא עם ממלכת פולין והאצילים הליטאים ניסו לבטל את האיחוד עם פולין.
מלחמות כושלות עם הנסיכות הגדולה של מוסקבה הם אלו ששמרו על האיחוד, למרות ניסיונות של כמה אריסטוקרטים רבי השפעה לפרקו.
בסופו של דבר, ב-1569, יצר איחוד לובלין את האיחוד הפולני-ליטאי.
לדוכסות הגדולה של ליטא הייתה ממשלה, חוקים, צבא ומשרד אוצר נפרדים במסגרת הפדרציה הזו.
בתקופת האיחוד הייתה ליטא מעורבת במלחמות רבות, כמו המלחמה הליוונית ומלחמת הצפון הגדולה.
האיחוד עם פולין לא מנע אבדות טריטוריאליות לאימפריה הרוסית המתחזקת.
ב-1795 התפרק האיחוד הפולני-ליטאי וחולק בין האימפריה הרוסית, פרוסיה ואוסטריה.