כל מה שרצית לדעת על החוק השני של ה:
החוק השני של התרמודינמיקה הוא חוק פיזיקלי בסיסי.
לחוק מספר ניסוחים שקולים, ובהם:
אין תהליך שהתוצר היחיד שלו הוא הפיכת חום לעבודה (ניסוח החוק השני על פי הלורד קלווין).
זרימה ספונטנית של חום תמיד תתרחש מגוף חם יותר לגוף קר יותר, ולעולם לא להפך.
(ניסוח החוק על פי קלאוזיוס).
כמות האנטרופיה במערכת סגורה לעולם לא קטֵנה ויכולה רק לגדול.
מסקנה חשובה מהחוק השני, היא כי לא ייתכן מנוע בעל נצילות גבוהה יותר מזו של מנוע קרנו.
מסקנה זו מהחוק השני שמה חסם עליון על כמות העבודה (או, האנרגיה בת השימוש) שניתן להפיק ממאגרי חום נתונים.
אחת המסקנות מכאן היא שכיוון התקדמות הזמן נמדד עם כיוון שינוי האנטרופיה.
בספרו "קיצור תולדות הזמן" אומר סטיבן הוקינג "עליית אי הסדר (האֶנטרופיה) עם הזמן היא דוגמה אחת למה שקרוי חץ הזמן – דבר־מה המבדיל בין עבר לעתיד".
מסקנה נוספת מהחוק השני של התרמודינמיקה היא, שלמרות השימור הפורמלי של האנרגיה בעולם, למעשה חלק מהאנרגיה כאילו "הולך לאיבוד" כיוון שהוא הופך לחום אשר מתפזר ואשר לא ניתן לאספו מחדש ולהפכו לאנרגיה שימושית ללא השקעת אנרגיה נוספת.
מהניסוח השלישי של החוק קל להבין שכל אמצעי קירור יכול לקרר אזור מוגבל, ובהכרח יחמם את שאר הסביבה – לדוגמה, מקרר בחדר סגור יחמם את החדר, בין אם הוא פתוח (לאורך זמן) ובין אם הוא סגור.