כל מה שרצית לדעת על החזית הדתית המאוחדת:
החזית הדתית המאוחדת הייתה רשימה מאוחדת למפלגות המזרחי, הפועל המזרחי, אגודת ישראל, פועלי אגודת ישראל והאיחוד הדתי הבלתי-מפלגתי שהתמודדה בבחירות לכנסת הראשונה, וזכתה ל-16 מנדטים.
הייתה זו הפעם היחידה בתולדות המדינה בה היו מאוחדות כל המפלגות הדתיות והחרדיות בכנסת כרשימה אחת (אם כי היו עוד מספר מפלגות דתיות קטנות שלא הצליחו לעבור את אחוז החסימה).
הסיעה הייתה חברה בקואליציה בשתי הממשלות שכיהנו באותה כנסת (ממשלת ישראל הראשונה וממשלת ישראל השנייה).
בשתי הממשלות כיהנו מטעם הסיעה שלושה שרים – הרב יצחק מאיר לוין (אגודת ישראל), הרב יהודה לייב פישמן מימון (המזרחי) וחיים משה שפירא (הפועל המזרחי).
לקראת הבחירות לכנסת השנייה נוהלו מגעים להמשך הריצה המשותפת, אולם אלו לא צלחו.
לקראת הבחירות לכנסת השלישית עלו קריאות לחזית דתית מאוחדת מגורמים שונים.
בין התומכים היו רבי שלמה חיים פרידמן והרב יהודה לייב מימון.
לעומת זאת, סיעת למפנה של הפועל המזרחי התנגדה.
בעיתונות נטען שאגודת ישראל הייתה מעוניינת בחזית דתית כאמתלה לשוב להשתתף בקואליציה.
אנשי המפד"ל דרשו חזית מהותית שתכלול התחייבות של אגודת ישראל לכפיפות לרבנות הראשית, בעוד אנשי אגודת ישראל הסכימו אך ורק לחזית טכנית.
בהמשך המגעים הושגה פשרה על ועדה משותפת של נציגים של הרבנות הראשית ומועצת גדולי התורה שתנחה את החזית הדתית, ובלילה האחרון לפני הגשת הרשימות היה נראה שהושג הסכם.
אולם לבסוף הקמת החזית נכשלה בגלל התנגדות למפנה ודרישת אגודת ישראל לצמצום הייצוג של הפועל המזרחי אם למפנה רצה בנפרד.
גם לפני הבחירות לכנסת הרביעית נוהלו מגעים, אך בלחצו של הרב יצחק זאב סולובייצ'יק, "הרב מבריסק", המפלגות החרדיות לבסוף ביטלו את הרעיון, וזאת בתמורה למכתב תמיכה ממנו להצבעה בבחירות.
הצעות להקים חזית משותפת נמשכו גם בשנות ה-60, במיוחד לאור הקמת גח"ל והמערך.
החזית פעלה גם בעיריות, ובבחירות לעיריית ירושלים בשנת 1951, רצו המפלגות יחד.
רשימת פאג"י הקנאית יחסית לאגודת ישראל, רצה בנפרד והשיגה מקום אחד בעירייה.