כל מה שרצית לדעת על החיים כמשל:
החיים כמשל הוא ספרו הראשון של פנחס שדה.
הספר פורסם לראשונה בשנת 1958, ונחשב ליצירה פורצת הדרך והמשמעותית של המחבר.
שדה הוציא לאור את ספרו בגיל 27, בהוצאת הספרים הקטנה "ששת", לאחר שספרו נדחה על ידי הוצאות ספרים מכובדות.
זהו ספר אוטוביוגרפי, ובו הגיגים והתלבטות בין הסופר לעצמו ובין עצמו לאלוהיו, ומחשבות על פילוסופיית החיים של המחבר.
יצירה זו היוותה מהפכה בספרות הישראלית של שנות החמישים, ונכתבה כהיפוך לעולם הערכים שעיצב את מדינת ישראל בשנות החמישים.
את הספר מאפיינת דרך סיפור מוחצנת, העמדת המספר במרכז, אי הכרה במרכזיות הלאומיות הישראלית והיהדות, והתייחסות אוהדת לגישות נוצריות וניטשאיות, ניכור כלפי ארץ ישראל העובדת וחיי הצנע של שנות החמישים, התלבטויות בנושא המוות ותיאורים מחיי המין של המספר, ועוד.
מאפיינים אלה, שהיו שונים מהספרות העברית שפורסמה עד שנות החמישים בישראל, הביאו אמנם לגינוי כללי ולביקורות מחמירות מצד מבקרי הספרות.
אולם בראיה מרחוק, ספר זה היה אחת הסנוניות הראשונות שבישרו על הספרות העברית המודרנית.
בשנות השישים והשבעים הפך "החיים כמשל" לספר רב השפעה בעיצוב תמונת עולמם של צעירים רבים, שימש כ"ספר פולחן", ועד היום הוא נחשב לפסגת היצירה של פנחס שדה, ולאבן דרך בספרות העברית.
העיתונאי ומבקר התרבות מיכאל אוהד כתב במדורו ב"דבר השבוע" על הספר, סמוך לפרסומו:
ספרו האוטוביאוגרפי של פנחס שדה הוא אחד הספרים המרתקים ביותר שקראתי בזמן האחרון.
ואין זה חשוב, במקרה זה, אם הקורא יסכים לדעת המחבר, יהלל אותו או ישמיץ אותו.
לפי כל הסימנים לא כתב שדה את ספרו כדי לרכוש לו ידידים.
ישנם אלמנטים מסוימים ב"חיים כמשל" שאין ספק כי יקנו לו שונאים: הנימה הדתית העוברת את הספר כחוט השני ושיש בה יותר משמץ של נצרות.
או התכיפות שבה הופך החוזה שלנגד עיניו למאהב ולהיפך.
או המחיצה שבין המחבר לחברה שבה הוא חי – מחיצה שאינו מנסה כלל לטשטש אותה, אלא מדגיש אותה בכל פרק ופרק.
שדה הוא נונקונפורמיסט.
והוא רחוק מלהיות מחבר נוח.
(אם כי שפתו פשוטה ובהירה כל כך).
שוב ושוב הוא פותח בסיפור, מספר על ילדותו, על בית הספר, על ידידיו ואהובותיו, על לונדון ופאריס – אך לאחר עמוד או שנים נקטע הסיפור (ודווקא משום ששדה מספר בחסד, זה מרגיז שבעתיים) והמספר מתחיל לחשוב בקול.
ייתכן מאוד שהקורא היה מעדיף אוטוביוגראפיה שכולה סיפור.
אך לגבי שדה החיים אינם אלא חומר בידי היוצר, הסיפור אינו אלא הדגמה, והמשמעות הרוחנית היא העיקר.
הספר ראה אור מחדש בהוצאת שוקן וידיעות ספרים, שכוללת גם קטעים מיומנו של המחבר בשנת 2010.