כל מה שרצית לדעת על היד הנעלמה:
היד הנעלמה (באנגלית: Invisible hand) היא מטפורה בה השתמש הפילוסוף והכלכלן הסקוטי אדם סמית בספרו "עושר האומות".
ביטוי זה מופיע פעם אחת בלבד במסגרת דיונו בסוגיות סחר חוץ, אך משמש כיום כמסגרת מושגית למנגנון חברתי בו על פי הנטען הצטברות של מעשים מטעמים אנוכיים של יחידים מקדמת את טובת כלל הקהילה, כך שאזרחי המדינה כולה יגיעו למינימום עוני ולמקסימום עושר ורווחה.
עם זאת, סמית לא הסתייג לחלוטין מפעילות ממשלתית ורגולציה במקומות מסוימים.
בספר הרביעי, פרק שני, של "עושר האומות", כותב סמית:
כל פרט עמל כדי להגדיל את רווחיה של החברה ככל יכולתו.
הוא אינו מתכוון לקדם את עניין הציבור, ואף אינו יודע באיזו מידה הוא מקדם אותו.
בהעדפתו לתמוך בתוצרת מקומית על פני תוצרת זרה, הוא מכוון רק לקידום ביטחונו; ובאמצעות הכוונת תעשייה זו באופן שתוצריה יהיו בעלי הערך הרב ביותר, הוא מכוון רק כדי להשיג רווח עבור עצמו, ובכך, כמו במקרים רבים אחרים, הוא מובל על ידי יד נעלמה לקידום מטרה שאינה חלק מכוונתו.
ואין זה תמיד מזיק לחברה שאין כוונתו לכך.
באמצעות רדיפת עניינו הוא, הוא לעתים קרובות מקדם את עניינה של החברה ביותר יעילות מאשר אילו התכוון באמת לקדמה.
מעולם לא חזיתי בטובה גדולה שיצאה מאלו שניסו להשפיע על הסחר לטובת הציבור.
– עושר האומות
לפי סמית, הפעולה המכוונת להגדלת רווח של אדם, גורמת באופן לא מכוון לקידום רווחת הכלל.
בספרו "התאוריה של הרגש המוסרי" (חלק שלישי, פרק ראשון) טוען סמית באופן כללי יותר כי "תכונות מוסריות.
.
.
הכללים המכוונים את הפעולות החופשיות של אדם.
.
.
חותרים בהכרח לאמצעי היעיל ביותר לקידום רווחתה של האנושות".
עם זאת, סמית לא היה נחרץ כל כך בכל הקשור להתערבות המדינה בכלכלה כפי שנוטים לומר פרשינו הרדיקליים, ותמך ברגולציה במקומות בהם יש סיכון לחברה כתוצאה מפעולת של יחידים.