כל מה שרצית לדעת על היהודי הנצחי (תערוכה נאצית):
היהודי הנצחי (בגרמנית: Der ewige Jude) היה שמה של תערוכת אמנות מנוונת, שהציגו הנאצים בספרייה של המוזיאון הגרמני במינכן מה-8 בנובמבר 1937 עד ה-31 בינואר 1938.
התערוכה הייתה הגדולה בתערוכות האנטי־יהודיות בשנים שלפני מלחמת העולם השנייה ובפתיחתה ב-8 בנובמבר 1937, נשאו דברים יוליוס שטרייכר (עורך העיתון האנטישמי "דר שטירמר") ויוזף גבלס (שר התעמולה).
באותו ערב ארגן מנהל התיאטרון הבווארי אירוע תרבותי בתיאטרון "רזידנץ" לרגל פתיחת התערוכה במינכן.
האירוע ביטא את הנושאים היסודיים של התערוכה.
בחלק הראשון שלו הוצג ביצוע בימתי של קטעים מן הקונטרס "נגד היהודים ושקריהם" (Wider die Juden und ihre Lügen) של מייסד הנצרות הפרוטסטנטית הגרמני מרטין לותר, בחלק השני הוקראו קטעים מחיבורים אנטי־יהודיים אחרים, ובחלק השלישי הוצגו סצנות עם הדמות "שיילוק" מתוך "הסוחר מוונציה" של שייקספיר.
התערוכה משכה 412,300 מבקרים, מעל 5,000 מדי יום.
התצוגות הדגישו נסיונות לכאורה של יהודים לבולשביזציה של גרמניה, על ידי חשיפת יהודי "מזרחי" (אוסט יודה) – הלובש קפוטה ומחזיק במטבעות זהב בידו האחת ובשוט בידו השנייה.
תחת זרועו מחזיק את מפת העולם ועליה חותמת של הפטיש והמגל.
שמה של התערוכה על הכרזות עוצב בגופן בדמוי אותיות עבריות.
דוח של SOPADE (אנ') (הארגון הגולה של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה), שנכתב מספר שבועות לאחר שהתערוכה נפתחה, הדגיש כי היא "השפיעה על המבקרים" ותיאר את חווית הביקור בה: באולם הראשון מוצגים דגמים גדולים של איברי גוף יהודיים: "עיניים יהודיות.
.
.
, האף היהודי, הפה היהודי, השפתיים".
לאחר מכן מוצגים תצלומים ענקיים של פרצופים ומחוות גופניות "אופיינים לגזע", למשל של דמויות פוליטיות כגון לאון טרוצקי ושל כוכב הקולנוע הבינלאומי צ'רלי צ'פלין, כאשר "הכל מוצג בדרך הדוחה ביותר".
חדר אחר חדר, כולם היו מלאים בטקסטים (למשל קטעים ממגילת אסתר), קריקטורות, סיסמאות ותיאורים של "היהודים בפוליטיקה", "היהודים בתרבות", "היהודים בעסקים", ושל מטרות היהודים ושיטותיהם בתחומים אלה.
"היהודים בקולנוע" הותיר רושם מיוחד.
בחלק הזה הוצג סרט מסחרי רווי קיטש, שבסופו הופיע אלפרד רוזנברג (האידאולוג של המפלגה הנאצית) על המסך ואמר: "הזדעזעתם מן הסרט.
אכן זהו סרט גרוע ביותר, אבל דווקא את הסרט הזה רצינו להראות לכם".
מחבר הדוח הודה שיצא מן התערוכה תחת רושם עמוק.
התערוכה עברה לווינה לתקופה שבין ה-2 באוגוסט ועד ה-23 באוקטובר 1938, ומשם לברלין מה-12 בנובמבר 1938 ועד ה-31 בינואר 1939.
דוחות משטרה ציינו שהייתה עלייה בתחושות אנטישמיות במתאם ישיר, ובכמה מקרים אלימות נגד הקהילה היהודית בכל עיר שבה הוצגה התערוכה.
בווינה הוצגה התערוכה באולם הראשי של תחנת הרכבת של צפון מערב העיר.
טקס הפתיחה ב-2 באוגוסט נערך בחסותם של הגאולייטר אוֹדילוֹ גלוֹבּוֹצניק והמושל מטעם הרייך ארתור סַיס-אינְקְוַרְט.
בגיליון העיתון "וינֶר נוֹיֶסטֶה נַכריכטֶן" של אותו יום נכתב: "בחירת האולם הראשי של תחנת הרכבת של צפון־מערב וינה למקום התערוכה הושפעה בעיקר מכך שבאותו קו רכבת היגרו יהודי מזרח אירופה והתחפרו להם בליאופולדשטט ובבריגיטנאו.
יש אפוא יותר ממשמעות סמלית בכך שתצוגת "היהודי הנצחי" בכניסה לתחנה ההיא מתנוססת מעל לאותם שני רבעים".
התערוכה הייתה הביטוי הקיצוני ביותר למאמץ הנאצי המתמשך לאסוף כל פיסת חומר "מרשיע" על היהודים.
כרזת התערוכה הענקית מוארת בלילה בעוצמה, מבט מהאופרשטראסה (Uferstraße) לכיוון בניין הספרייה של המוזאון הגרמני, 1937
שלט התערוכה בחזית המוזאון במינכן, נובמבר 1937
שלט התערוכה בחזית בניין הספרייה של המוזאון במינכן, נובמבר 1937
פנים התערוכה במינכן, נובמבר 1937