כל מה שרצית לדעת על היסטוריה של הקריסטלוגרפיה:
קריסטלוגרפיה מוגדרת כמדע ניסויי העוסק בקביעת סידור האטומים במוצקים.
זו הגדרה מודרנית, מתחילת המאה ה-20, למדע ששורשיו במאה הראשונה לספירה ושעסק במחקר של גבישים טבעיים בלבד.
מחקר זה היה עיסוקם הצדדי של כמה מהמדענים המובילים במאות ה-17 וה-18, והפך למדע של ממש, אם כי כענף של מדע המינרלוגיה, במאה ה-19.
במאה זו נתגלו העקרונות העיקריים ונקבעו מונחים ומינוחים המשמשים עד היום.
בתחילת המאה ה-20 נתגלתה הטכניקה של קריסטלוגרפיה באמצעות קרני רנטגן, שאפשרה את פענוח המבנה הפנימי של גבישים ברמת האטומים.
מכיוון שבמשך שנים רבות הייתה זו הטכנולוגיה היחידה שעמדה לרשות המדענים לפענוח מבנים של מולקולות, חל שינוי בהגדרת המדע, והוא אינו עוסק בפענוח מבנים של גבישים טבעיים בלבד, אלא בעיקר של כל תרכובת אם ניתן ליצור ממנה גבישים, או אפילו, במקרים מסוימים, סיבים או אבקה.
בנוסף לשימוש בקרני רנטגן על מנת לקבל תבניות עקיפה, נעשה שימוש במשך השנים גם בקרינת אלקטרונים ונייטרונים.
באמצעות הקריסטלוגרפיה נתגלו מבנים של חומצות אמינו, חלבונים ואפילו מבנים מורכבים מאוד, כמו של הריבוזום ושל נגיפים, כאשר התגלית החשובה ביותר שנתגלתה באמצעות קריסטלוגרפיה היא פענוח מבנה ה-DNA.