כל מה שרצית לדעת על הלהקה הצבאית הארצית:
הלהקה הצבאית הארצית (נקראה גם: הלהקה הצבאית המרכזית) הייתה להקה צבאית שפעלה בזמן מלחמת העצמאות.
הלהקה נוסדה באפריל 1948 על ידי המחת"ר (מחלקת התרבות של צה"ל), כשהמטרה הייתה לאחד את כל הלהקות וצוותי הבידור שפעלו באותה עת בנפרד ללהקה אחת מרכזית, על מנת שהמחת"ר יוכל לשלוט עליה ולנתבה בהתאם לצורך.
לצורך כך איחדו שלושה גופים: להקת הצ'יזבטרון של הפלמ"ח שקמה שלושה חודשים קודם לכן, להקת "המשמרת הצעירה" של מפא"י וקבוצת שחקנים צעירים מתיאטרון "הבימה".
לאחר פרישת הבמאי יוסף מילוא תוך כדי ההכנות לתוכנית הראשונה, התמנו חברי הלהקה שרגא פרידמן לבמאי ושמוליק סגל למנהל הארגוני.
איתם הופיעו גם שושנה רביד, מישה אשרוב, ישראל בקר, רות גלר, שלמה בר שביט ובתחילה גם חברי הצ'יזבטרון נעמי פולני ושייקה אופיר ועוד.
במאי 1948 החל מופע הבכורה של הלהקה ("תוכנית א'"), שהורכבה מקטעים מוכרים אותם קיבצו שחקני הלהקה, והם החלו להופיע בהצלחה רבה בקרב החיילים הלוחמים ברחבי הארץ.
לאחר כחודשיים וכ-80 הופעות הלהקה התפצלה.
חברי הצ'יזבטרון עזבו אותה והקימו מחדש את להקתם, ואילו חברי "המשמרת הצעירה" הקימו במטה חזית המרכז את להקת איילון.
מי שנותר הם צעירי "הבימה" שאליהם הצטרפו אמנים נוספים.
תוכניתה השנייה של הלהקה, בבימויה של פאני לוביץ' נקראה "אין ספק".
בתוכנית זו בוצע לראשונה השיר "דודו" של חיים חפר שהפך לשיר זיכרון ידוע.
הלהקה התפצלה בהופעותיה לשתי חוליות שפעלו בעיקר בנפרד, אך גם התאחדו בחלק מההופעות.
חולייה ב' העלתה את התוכנית "השיירה העליזה" שהצליחה מאוד.
במרץ 1949 העלתה הלהקה הצגה בשם "ארבעה שיצאו" שעסקה בעולים חדשים שמגיעים לישראל.
ההצגה נחלה כישלון והובילה, יחד עם עזיבת כמה משחקני "הבימה" לטובת ההצגה "בערבות הנגב", להתפרקותה של הלהקה הארצית.