כל מה שרצית לדעת על המסע למערב:
המסע למערב (סינית: 西遊記 – שִׂי יוֹאוּ גִ'י) הוא אחד מארבעת הרומנים הקלאסיים הסיניים.
הספר הודפס במקור בעילום שם בשנות ה-90 של המאה ה-16 בתקופת שושלת מינג, ולמרות ששום הוכחה לזהותו של המחבר לא שרדה עד ימינו נוהגים מתחילת המאה ה-20 לייחסו למלומד וו צ'אנג אן.
הסיפור קרוי לעתים קרובות גם סיפורו של קוף או קוף בעקבות השמות השונים שניתנו לאחד התרגומים הפופולריים של הסיפור, התרגום המקוצר לאנגלית של המתרגם האנגלי ממוצא יהודי ארתור ווילי.
הרומן הוא תיאור בדיוני של האגדות סביב העלייה לרגל של הנזיר הבודהיסטי שׂוּ'אֵן דְזָאנְג להודו במהלך שושלת טאנג במטרה להשיג את כתבי הקודש המכונים סוטרה.
על פי הוראותיו של הבודהה נתנה הבודהיסטווה גואן יין משימה זו לנזיר ולשלושת מגיניו בדמות תלמידיו והם קוף (סוּן ווּקוֹנג), חזרזיר (ג'וּ בָּאגְיֵה) ובן-החול (שָׁה ווּגִ'ינְג).
– יחד עם נסיך הדרקון בתפקיד סוסו של שׂוּ'אֵן דְזָאנְג.
ארבע דמויות אלו הסכימו לעזור לשׂוּ'אֵן דְזָאנְג כאמצעי לכפר על עוונותיהם.
מלומדים אחדים משערים כי הספר הוא סאטירה על יעילותו של הממשל הסיני בתקופה בה נכתב.
השורשים של הספר "המסע למערב" נטועים באמונה הסינית העממית, באגדות סיניות ובמערכת הערכים הסינית, הפנתאון של האלים הטאואיסטים והבודהיסטים המופיעים בספר משתקף גם כיום באמונות הדתיות העממיות הסיניות.
חלק מהפופולריות המתמשכת של הרומן נובע מהעובדה שהוא פועל בכמה מישורים.
הוא סיפור הרפתקאות, מקור לתובנה רוחנית, ואלגוריה נרחבת שבה המסע של קבוצה של עולי רגל להודו מייצגת את המסע האישי לקראת הארה.